כתבה: ד"ר רותי קלמן
כבר ציינתי בעבר, שאני מאד אוהבת סרטים הקשורים לאוכל ולמטבח. אבל יש עוד משהו, שמרתק בסרט ובספר. המסע, שעושה נער הודי, שמקבל הזדמנות להגיע למשהו גדול. יש לו חוש טעם פנומנלי. היכולת שלו להבחין בשלל הטעמים והתבלינים בביס אחד, הם מעבר ליכולות של אדם רגיל. יוצא הגורל והוא נולד להורים שעוסקים בבישול ובהסעדה.
לאחר מותה של האם לוקח האב את כל ילדיו ויוצא איתם למסע קולינרי ברחבי אירופה. מיטלטלים ממקום למקום, הם טועמים משלל הקולינריה המקומית, ועוברים הלאה. הילדים כבר מתחילים להתלונן ורוצים מקום של קבע, אבל האב אינו מוותר וממשיך לנהוג ברחבי היבשת האירופית עד... שבפאתי מקום קטן בצרפת בשם "לומייר", "מודיע" לו המנוע של האוטו שלא עוד. האב והדוד יוצאים לבדוק מה התקלה. יתר בני המשפחה מחלצים עצמות ומרוצים מההפוגה. ולפתע הם מבינים שנפל דבר. הם עומדים ליד אחוזה מפוארת עם אורווה וקיסוס, שצמח על חומת האבן. "כתוב שזה למכירה", אמרתי. גורל הוא דבר רב עוצמה. אי-אפשר לברוח ממנו, בסופו של דבר... לומייר היתה חלקת אלוהים הקטנה שבה נעצנו את עקבינו".
ומול חלקת אלוהים הקטנה שלהם, נמצא "לה סול פלורה", פונדק דרכים, שזכה לכתרים רבים בתחום הקולינרי הצרפתי, ואף זכה לשני כוכבי מישלן. את המקום מנהלת מאדאם גרטרוד מאלורי, שפית בת 65, שניהלה בקשיחות את מטבחה, כשאוסף נדיר של ספרי בישול מציף את חדריה, ומשמש כבסיס לתבשילי המקום.
השכנים החדשים לא מובנים לה. ברעש שהם מקימים, בהמולה ובהתרוצצות שלהם, הם מפירים את האיזון העדין של קיומה. למולה, קמה מסעדה ססגונית ומלאה במוסיקה זרה ורעשנית. "הכתובת, באותיות זהב ענקיות על רקע ירוק איסלמי, מילאה את הלוח כולו... "מיזון מומביי", והתחרות בין שתי המסעדות מתחילה. הן מתחרות על המוצרים הטריים של השווקים, על הלקוחות, על קיומן.
במטבח ההודי, מבינים שהסבתא הזקנה כבר לא כל כך יכולה לבשל. הדודה אינה יודעת לבשל דבר. וזו ההזדמנות של חסן, הנער, בן ה-18, להיכנס למטבח להתחיל לבשל. הוא מתאמן על בישולים, ובחושיו המיוחדים הוא מצליח להוציא מנות טובות ולמלא את המסעדה.
מאלורי מתחילה להכיר בכשרונו של חסן ומבינה, שהיא עצמה כבר לא תקבל את הכוכב השלישי של מישלן, אבל בידע העצום שלה, היא יכולה ללמד את הכישרון הצעיר הצומח למולה במסעדה המתחרה. האם יסכים האב? קיראו! ספר מקסים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה