אמיר גוטפרוינד

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הסופר אמיר גוטפרוינד ז"ל הלך לעולמו בגיל 52, בדיוק ביום שבו נפטר אבי, אוטו פרלמוטר ז"ל, לפני כחודש. אבי, שנפטר בן 91, לא כתב ספרים, אבל סיפור חייו ואהבתו יישארו תמיד בליבי.
אמיר גוטפרוינד נחשב בשנים האחרונות כקול רענן, שונה, ותחת ידיו יצאו לאור הספרים הבאים: 'העולם, קצת אחר כך', 'בשבילה גיבורים עפים', 'מזל עורב', 'אחוזות החוף', 'שואה שלנו' ו'אגדת ברונו ואדלה'. הספר "הר האושר", נמצא עדיין בשלבי הדפסה.

רון ניסל-מילר, מנהל ספריית משגב, שהיה לו ידיד קרוב, הספיד לו בגיליון האחרון של ספריית משגב:
"... קודם כל ולפני הכל וללא קשר אמיר היה... אמיר. כמו שרק אמיר יכול להיות אמיר: בהיר, חד, מפוקח, מחויך, ציני במידה, חמוד, צנוע. הליכתו, כך היה נדמה לי, נראית הייתה הליכת המסתווה. זה שאינו מאלו שיכולים היו להיכנס לחדר ולהכריז "הגעתי". הוא, אמיר, באמת שמָח לקראתם של הרבה דברים, הרבה אנשים, הרבה מראות...  ההומור עבור אמיר היה תווי פנים, כרטיס ביקור, כלי מגויס וחלק מובנה באישיות. הומור שמסיר מחיצות שעלולות לצוץ מיראת כבוד. הומור משווה גבהים בין הנפגש עם אמיר לבין אמיר. מעבר למעטפת הבסיסית שקראו לה אמיר, היה גם הסופר. סופר שפרץ לתודעה של עם רְווּי סופרים טובים כמשהו אחר, משובח, מרענן, מסקרן ברמות בלתי רגילות. זה החל ב"שואה שלנו", ספר מטלטל בפשטותו מחד ובחידושו מאידך. ספר שהחל כאילו בנבואה: "סבא היה אומר, 'אנשים צריכים למות ממשהו', וסירב לתרום למלחמה בסרטן, למלחמה בתאונות הדרכים, למלחמות אחרות", או בטקס הגאוני של ניצול שקיק התה עד תום ומעבר לכך. על ספריו ניתן היה להצביע ולומר (מבלי שֶׁיֵּרָאֶה שם הסופר) "זה נכתב על ידי גוטפרוינד". מצד שני, היו שונים זה מזה. "אגדת ברונו ואדלה" היה "טוויסט" בעלילה מבחינת קוראי אמיר. טוויסט מגניב לחלוטין. אמיר יחסר בִּשְׁבִילֵי יובלים, בנוף המשגבי, בתרבות הישראלית."

קראתי את 'אגדת ברונו ואדלה' בימים האחרונים. ברונו שולץ, הסופר הפולני, שימש השראה לגוטפרוינד, שסיפר באפילוג על-כך, שספרו של שולץ 'חנויות קינמון' גרם לו להימשך אל הכתיבה שלו "כאילו ליבתו המגנטית של העולם קוראת לי", ואת המשיכה הזו לכתיבתו של שולץ, והעיסוק הבלתי פוסק בו, הוא משליך על זואי נחושתן, דמות חשובה בספרו 'אגדת ברונו ואדלה'. זואי היא נערה צעירה בת 17, שלמרות גילה הצעיר, יש לה תובנות של בוגרת מצד אחד, אבל היא מאד ילדה, מצד שני. אהבתה לברונו שולץ, עוזרת לרב פקד יונה מרילין לפתור תעלומה של סדרת רציחות, שהמכנה המשותף שלהן, מלבד כלי נשק עתיקים, הוא כתובות גרפיטי המכילות ציטוטים מכתביו של ברונו שולץ. ספר מותח, מעניין, ויוצא דופן בכתיבתו של גוטפרוינד.