גלבי מאת איריס אליה כהן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

פירוש המלה "גַּלֽבִּי" הוא "לִבִּי" בתימנית, והלב, אכן משחק תפקיד בספר שלפנינו, ובעיקר לב שבור, שמנסה לשרוד.

שני אירועים דרמטיים משתלבים זה בזה בזיכרונם, בליבם ובמעשיהם של גיבורי ספרה של איריס אליה כהן.

אירוע אחד הוא השואה. מן ההיבט האישי, מייצגים אותה בני משפחותיהם של יגאל ואדיבה. שר'קה, אִמה של אדיבה, מלאת סודות כואבים ואובססיבית: "... המשיכה ללטף את כיכר הלחם שהביאה מהמטבח, ושלושתם ידעו שעד שתסיים לפרוס אותו, לאט ובזהירות, שחלילה לא ינשור פירור זהב אחד אל הרצפה, ועד שתניח את הפרוסות על הצלחת האליפטית, ועד שתגיש אותן לשולחן, ועד שתשאל כל אחד מהם אם הוא מעוניין ברבע או במחצית הפרוסה או אפילו בפרוסה אחת שלמה, ועד שתעניק לכל אחד מהם את מה שביקש, תחלוף רבע שעה לפחות. רבע שעה לוהטת כמו התנור שבו נאפה הלחם הזה."

והילדים, שבספר, תמימים ומלאי סקרנות, שואלים שאלות, אבל מקבלים מעט מאד תשובות, אם בכלל.

בילדותה נתקלה אדיבה בגזיר עיתון מהשואה עם שני יהודים כמעט עירומים ושחופים היושבים על דרגש עץ. אין לה מושג מה זה שואה, ומי האנשים. "שני האנשים האלה, מהרהרת אדיבה, הם בטח "אכלנים גרועים" ביותר... גם להתלבש לא נאה להם? ... ומה זה הפרצוף הזה. מה קרה? למה הם לא מחייכים? מה כל כך קשה לחייך?..." ואז אביה תופס אותה על חם עם גזיר העיתון. ידיו רועדות והוא אומר "זה לא לגילך הדברים האלה, אדיבה.". והיא חושבת "אם לשפוט על פי מבע פניו, העניינים האלה גם לא לגילו."

אדיבה בבגרותה, וכבר אם לילדים, מייצגת את הדור השני לשואה, מה שמתבטא בניקיון כפייתי.

האירוע השני הזוכה להתייחסות מעניינת ואמיצה הוא נושא חטיפת ילדי תימן. את ההיבט האישי של נושא זה, מייצגים בני משפחתה של זוהרה, שאיבדו את תאומתה של זוהרה, בתיה, וגם רומיה צברי התימנייה המקוננת בפני ילדיה, ובפני האורחים, יגאל החוקר וזוהרה, על חטיפתו של בנה, יצחק. כשמנסה יגאל לברר לאן לקחו האחות והרופא את התינוק שלה, יצחק, מקוננת רומיה: "אם הייתי יודעת... שוב פורצת האם בבכי ופונה אל בנה, "אח יא גלבי, מה אני יעשה? כלום לא הבנתי מה שהם רוסים ממני". ובזמן שזוהרה שומעת את סיפור היעלמותו של יצחק, היא "...מהרהרת באביה, שלא סלח לאמה על שמסרה את בתיה לאותם רופא ואחות בני בלייעל... זוהרה זוכרת את בכייה הנאנק של אמה, הרצוץ, הנאשם, הנחנק מצער... "

ובין אלה לאלה, נוצר רומן של אהבה, ובין אלה לאלה, נמתח גם חוט משותף המקשר בין שני האירועים, שלכאורה, אבל רק לכאורה, אין ביניהם כל קשר. מומלץ.