כתבה: ד"ר רותי קלמן
הכתיבה קולחת, ועשירה בגווני קולות. קול האב הזקן, סטפן, הפולני הגוי, שגם בצעירותו וגם בזקנתו, אינו מפסיק לקלל, וקולו של טאדק המספר, שהוא בנו הצעיר. טאדק רושם רשימות ורוצה להיות סופר. שפתו רהוטה והוא חי בישראל.
המספר הצעיר, אינו שוכח לרגע את התקופה הקשה שעברה עליו ועל בני משפחתו, כשהאב היה חוזר שיכור הביתה ומכה אותם. ועוד יותר אין הוא מצליח לשכוח את אותן שנים קשות, כשהאב נטש לתקופות ארוכות, והאם נאבקה להשיג אוכל למשפחה, כשימים שלמים הם נותרים רעבים, והיא מובסת.
אך מעבר לתחושת הרעב והעוני, אין הוא מצליח לסלוח לאב על היעדרו כאב. ודווקא בגלל זה הוא נוסע אליו. כדי לשאול שאלות, כדי להתעמת, להבין, ולסגור מעגלים. זאת לאחר שאשתו לוקחת את בנו ועוזבת. במהלך הספר, בתוך הפלשבקים של חייו, אנו מגלים את הקושי שלו לתפקד כבעל, והקושי היותר גדול שלו לתפקד כאבא לבנו, הנובעים מהיעדר דמות האב בחייו.
במסע שעובר המספר עם אביו בפולין, ובכפר ילדותו, הוא מגלה אמיתות שלא היו ידועות לו כילד. כמו למשל, שהייתה לאביו משפחה שנייה, עם אישה וילדים, במקביל אליהם. אבל בעוד שהם הצטמצמו כולם בחדר אחד, הוא מגלה שהאב מכר שדות שהיו שייכים לאביו, ובכסף קנה בית לאשה ההיא.
הפער בין התנהגותו של האב אל אחרים, לבין התנהגותו בחיק המשפחה, קשה לו גם במסע: הבטתי בו והרגשתי שאני הולך ונחנק. לנגד עיני ראיתי אותו בין חבריו, חם, לבבי, מתעניין, המסמר של הערב, רגע לפני שהוא משתכר כל כך עד שהרעב שלו לאלימות ידחוף אותו להכות מישהו בלי רחמים, ואחר כך יחזור הביתה בזעם וירביץ לכולנו. ככל שאבא זרח יותר אני התקשיתי יותר לנשום. קמתי ויצאתי והלכתי משם" (ע' 329).
בהמשך, יטפל טאדק באביו הזקן, כמו שמטפל אב בבן. "אני עוזר לו לשכב במיטה. מכסה אותו בשמיכה, מאחל לו לילה טוב, ומתכונן ללכת לישון... מחכה שהדברים שסיפר יירגעו קצת, שהמוח שלי, שתמיד אני יכול לסמוך עליו, ירחיק את מגען הבלתי נסבל של העובדות ויעטוף אותן במארז נאה של סיפור" (ע' 297). האב הזקן, יגמול לו ברכות מפתיעה, באהבה, שמעולם לא העניק לו כילד, ובסיפורים, שבהם הוא מספר ללא כחל וסרק על מה שעשה, וחושף בפניו גם את מסכת העינויים שעבר כאסיר פוליטי במחנה מיידנק ובבניין הגסטפו, על-ידי הנאצים.
יחסו של הבן לאביו הוא אמביוולנטי: "אני אוהב אותו. אני שונא אותו. אני אוהב את האבא שלי שאני שונא" (ע' 308).
מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה