כתבה: ד"ר רותי קלמן
במרכז הספר עומדת תעלומת היעלמה של 'רוקפור' חתולת הבית הלבנה, עם העיניים הכחולות והסרט האדום. דלית, הבת האמצעית, שהיא בכיתה ה', מספרת את הסיפור, את תגובות המשפחה ואת צערה שלה, על החשש מפרידה סופית מחתולתה האהובה. החשש מצטרף לטראומה, שטרם התאוששה ממנה, של פרידת הוריה "כמה רציתי לשכוח את הלילה ההוא. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שההורים שלנו רבו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהלכנו לישון לצלילי הצעקות שלהם... אבל בלילה ההוא זה נגמר לגמרי אחרת... ואמא אמרה לאבא בקול חנוק שהיא כבר לא יכולה, ושאי-אפשר למשוך את זה לנצח. והיא הסתכלה לעברנו ואמרה בקול רם וצלול, "אנחנו מתגרשים!" היא אמרה את זה מגבוה, כאילו היא לא מדברת אלינו בכלל. כאילו המילים אמורות לטוס לנו מעל הראש ולצאת מהחלון האחורי של הבית. אבל המילים לא עברו מעלינו ולא נעלמו, אלא הידהדו בחדר בקול גדול ומצלצל..."
בינתיים הזמן עבר. הילדים התרגלו לשגרה חדשה, שבה האב גר בדירה קרובה. הוא קנה בגדים לילדים, כדי שלא יצטרכו להביא איתם מזוודה בכל פעם, וגם משחקים, וכדומה ופעם בשבוע כל השלושה שוהים אצלו. אבל עתה, ברגע של משבר, משתפים ההורים פעולה, והמשפחה מתאחדת במאמציה לאתר את החתולה האהובה.
הם תולים מודעות בשכונה, אך מתברר להם שהמודעות נתלשו, ודלית חושדת בתלמיד מכיתתה: "... כשחזרנו לכיתה, גיליתי לתדהמתי שמישהו הסיר את המודעה שתליתי. לא הייתי צריכה לנחש מי זה: רום מזרחי, ראש ועד הכיתה, עדיין עמד ליד הלוח והחזיק בידו את הדף התלוש, ועל פניו חיוך מדושן עונג. "למה הורדת לי את המודעה?" צעקתי עליו. "זה לוח מודעות כיתתי, לא ציבורי רק לוועד הכיתה מותר לתלות פה מודעות!"
בזמן החיפוש, עולים זכרונות אצל דלית. זכרונות של תקופה יפה, שבה היו 'רוקפור' ואבא בבית. איך הוריה התרפקו זה על זה באהבה, ואיך החתולה התרפקה עליה. האם יהא עליה להשלים גם עם אובדנה של 'רוקפור' ? המפנה החיובי מביא עימו גם קשר חדש ומיוחד.
ספריו הקודמים של פז-גודלמן - 'תעלומת העיניים השחורות-כחולות', 'המרגל האבוד והשמלה הירוקה' ו'הרפתקה בחולות' נבחרו למצעד הספרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה