פַּרְנָסוּס על גלגלים מאת כריסטופר מורלי תרגום: יהונתן דיין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

את הספר הזה חילקנו לחברי מועדון הקריאה כספר ראשון לשנה זו. לדעתי היתה זו בחירה מוצלחת מאוד של המנחה, אבישי מונק. זהו ספרון קטן, בן 195 עמודים בלבד, אבל כולו הנאה צרופה.
כריסטופר מורלי כתב את הספר ב-1917, והוא מתאר תופעה, שכנראה כבר הייתה נדירה בשלב זה, והיא תופעת מכירת ספרים נודדת שהייתה קיימת בימי הביניים, כשהספרים היו עוד כתובים ביד, ולא מודפסים. הפעם הראשונה שבה מוזכרת מכירה כזו היא ב'מחברות עמנואל' של עמנואל הרומי (מהמאה ה-13), כשהוא מספר שליד חבורתו עבר רוכל שמכר ספרים בתוך חביות גדולות.
הרוכל שלנו הוא רוג'ר מיפלין, ברנש קטן משכיל ומעניין, העוזב משרה של מורה כדי לנדוד ממקום למקום עם קרון שהוא קורא לו 'פַּרְנָסוּס'. לקרון שתי דפנות נפתחות 'מפרשים' החושפות שפע של ספרים מכל הסוגים. כל רצונו של מיפלין, הוא להביא את הספרים (המודפסים) לאדם הפשוט, שלא היה מגיע אליו, אלמלא הוא.

כדי לעודד מכירת הספרים, הוא גם קורא בדרכים בפני הקהל המתקבץ, או בחוות בודדות שהוא מגיע אליהם. בכישרון רב, הוא יודע לדבר בנימה אחרת, אל כל אחד מבני הבית. לאשה המבשלת הוא יציע ספרי בישול, לילדים – ספרי הרפתקאות ואגדות, לבעל הבית – ספר על חקלאות וכדומה.

יום אחד הוא מגיע לחוות סבין שבניו אינגלנד, ופוגש בהלן מק'גיל, בחורה לא נשואה, בת 40, הרגילה לדאוג למשק הבית, בזמן שאחיה אנדרו, שתחילה עבד בחקלאות עד שגילה את כשרון הכתיבה שלו, משאיר לה ולעובדי משק הבית את כל המטלות. מדי פעם יוצא האח ללמסעות לתקופות ארוכות כדי להוסיף לעצמו חומרים למחשבה וכתיבה.
כשמיפלין מגיע עם פַּרְנָסוּס אל פתח הבית, ומתעקש לחכות לאנדרו, כדי למכור לו את פַּרְנָסוּס על כל התכולה, מבינה הלן, שאם אחיה יראה את הקרון מלא הספרים, הוא ירצה לקנות אותו, ויפליג לדרכו, כשהוא עוזב אותה עם כל מטלות החווה. לכן בספונטניות מחושבת, היא מחליטה, שהיא תצא בעצמה להרפתקה שמעולם לא הייתה לה.
מיפלין מתחיל את המסע שלה ביחד איתה, והוא מלמד אותה את תורתו: "אין טעם בכתיבת רשימות ספרים לאיכרים... אתה צריך לצאת ולבקר את האנשים בעצמך, ולהביא את הספרים אליהם, לדבר עם המורים, למרר את חייהם של עורכי העיתונים הכפריים ושל ירחוני החוות ולספר לילדים סיפורים. וכך לאט-לאט, אתה מתחיל להחדיר ספרים טובים לוורידי האומה. זו עבודה גדולה, תדעי לך!"

בדרך מגלה הלן את החיים, את האהבה, ואת יכולתה לחשוב באופן ספרותי: "השמש כאילו התמקדה בפַּרְנָסוּס, ואנו נסענו לאורך הדרך הלבנה בתוך קרן של אור מוזהב... נראה שהפרופסור הקטן והמטורף הדביק אותי בחיידק הספרותי שלו..."