יום ראשון, 18 בדצמבר 2016

הידיד הקטן מאת דונה טארט

 כתבה: ד"ר רותי קלמן


בספר עב הכרס 'הידיד הקטן' של דונה טארט, אפשר למצוא מכנה משותף לִסְפָרֶיהָ הקודמים של דונה טארט 'החוחית' ו'ההיסטוריה הסודית' גיבוריה הצעירים חוטאים, ועושים טעויות גורליות, שעליהם הם מתחרטים. הם אנושיים מאד, והרקע שלהם דומה: כולם גדלים בבית הרוס, שלא ידע להעניק אהבה ועזרה. ללא משפחה אוהבת. ללא מחנכים מבינים. ללא תמיכה סביבתית נפשית וללא תמיכה כספית.

נראה שהמסר שלה הוא, שאם אין לילד את מה שצריך מהבית, כדי לבנות את נפשו ואת ערכי המוסר שלו, הרי שהוא מוּעָד לעשות מעשים קרימינליים כבר בעודו ילד. ואפילו אם הוא מבין שהוא טועה, אין מי שיעזור לו לפתור את הבעיה. והמסר החבוי בִּסְפָרֶיהָ למבוגרים שקוראים: אל תשכחו להיות המבוגרים האחראיים. תקשיבו לילדים, לנוער, תאהבו, תעניקו, כי הם זקוקים לכם.
גיבורת ספר זה היא הרייט. ילדה בת שתים-עשרה וחצי. האב חי בנפרד ולא מתעניין, ולמרות שיש סביבה אם, אחות, סבתא ודודות, לאמיתו של דבר, היא – לבד. אין לה עם מי לדבר על מצוקותיה, מחשבותיה, טעויותיה הגורליות והפחדים הבאים בעקבותיהם. אחד הדברים המשמעותיים בחייה, קשור לאחיה רובין, שכאשר הוא היה בן תשע והיא תינוקת, הוא נמצא תלוי בחצר הבית. גם היא וגם אחותה, שהיתה אז בת ארבע, נכחו בחוץ. אבל הן אינן זוכרות דבר. כל בנות המשפחה, מזכירות את חייו, אך לא את נסיבות מותו המסתוריות, שמעולם לא פוענחו.

בצל מותו הטראגי, מסתובבת האם סהרורית, ואינה מתפקדת כמבוגר אחראי כלפי שתי בנותיה, אליסון והרייט, שגם ביניהן אין ממש קשר. הסבתא והדודות נמצאות כל אחת בביתה, והבנות פוקדות אותן לעיתים. אבל אף אחת מהדודות לא באמת מנסה לחדור לנבכי נשמתן.
כל החסרים שלה, מתגלמים ברצונה לקבל בחזרה את אחיה: "זו היתה האובססיה הגדולה ביותר של הרייט, וממנה נבעו כל האחרות. משום שהדבר שהיא רצתה... היה לקבל את אחיה בחזרה. והדבר הנוסף שהיא רצתה היה לגלות מי רצח אותו" (ע' 62).

הרייט חושבת שהיא יודעת מי רצח את אחיה רובין, ומחליטה, בעזרת ילד מכיתתה, לנקום את נקמת האח, שמעולם לא הכירה. "רוצח" זה אשם לתחושותיה בפירוק המשפחה. באמצעות הפגיעה בו, היא אולי רוצה להוריד את האשמה מעצמה "...אף שלהרייט היה אסור להתוודות על צערה שלה, הפך צערה של אמה לסוג של תוכחה בלתי פוסקת, והרייט חשה במעורפל שזו אשמתה. לפעמים – בעיקר בלילות – היתה תחושת אשמה זו מוחשית כמו ערפל, מפעפעת בכל הבית... " (ע' 493).
מי שעוזר לה ומלמד אותה כיצד לשרוד הם הודיני וקפטן סקוט, גיבורי הספרים שקראה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה