כתבה: ד"ר רותי קלמן
בהקדמה יוצאת הדופן, הנושאת את השם "מילה מג'ני" כותבת הסופרת: "ברוכים הבאים ל"בית קפה ליד הים"! מוזר כל כך שאנחנו נוסעים לעתים קרובות למקומות זרים לחופשות, אבל כמעט אף פעם לא חוקרים מספיק את המדינה שאנחנו גרים בה... בשנה שעברה חזרתי לגור בסקוטלנד אחרי עשרות שנים שבהן חייתי בחו"ל והחלטתי לתקן את זה... קודם לכן מעולם לא ביליתי זמן ממושך ברמות סקוטלנד ובאיים (היות שנולדתי בדרום סקוטלנד), ולכן ניצלתי כל הזדמנות לבקר באזורים האלה ולחקור אותם, ואני מוכרחה לומר שהתאהבתי באיים מיד... רציתי לכתוב ספר שמתרחש בצפון הרחוק מאוד, אבל לכבוד הספר הזה המצאתי אי שהוא מעין יציר כלאיים... אבל אני מקווה שהוא ניחן במהות ובאווירה שיש באיים המדהימים האלה בצפון הרחוק..."
אז לאי הבדיוני של ג'ני קוראים מיור, והוא ממוקם בצפון סקוטלנד. זהו מקום שבו לילות הקיץ בלתי נגמרים, שכן החושך אינו יורד בלילה. את בואו של החורף, שבו ישרור לילה אמיתי, חוגגים תושבי המקום בשירה, ריקודים מסורתיים ולבישת הקילט (החצאית המסורתית).
גיבורת הרומן היא פלורה מקנזי. פלורה נטשה את האי מיור לאחר שאימה נפטרה. הקשר החזק שהיה ביניהן גרם לפלורה להרגיש – לא רק את צער הפרידה, והחור הנפער בלב עם אובדן האם – אלא גם תחושה של החמצה. כל חייה זכרה פלורה את אימה עומדת במטבח, מבשלת מופלא, דואגת לבית ולמשפחה, ולא עושה כלום למען עצמה. ועכשיו היא מבינה, שהאם לא תוכל יותר לעשות זאת, להשלים את כל מה שלא עשתה. ומה התפקיד שלה, של פלורה, עכשיו? היא שואלת את עצמה, האם היא אמורה להיכנס למטבח ולהעביר את כל חייה בטיפול במשק הבית, באביה ובבנים? האם זה ייעודה בחיים?
פלורה מתמרדת. מיד לאחר ההלווייה, ואחרי התפרצות רגשות עזה ופוגעת, היא אורזת את חפציה ויוצאת לחפש את ייעודה בלונדון "היא טסה משם כי לא רצתה להיות כבולה כמו אמא שלה לחיי אשת איכר, עונה אחר עונה; לבהייה הנצחית בשמים האפורים ובציפורים החגות ובסירות המרקדות." היא משלימה מסלול במשפטים לתואר ראשון, ומוצאת עבודה במשרד גדול של עורכי דין בתפקיד זוטר של עוזרת משפטית. החיים בלונדון יקרים להחריד, המקום מנוכר, והרחובות הומי אדם. אבל פלורה מעדיפה להיות בלונדון, מאשר לחזור למיור. במיוחד לא אחרי מה שאמרה בהלוויית האם, ובמיוחד לא – לנוכח מבטי האשמה שיפנו אליה בני משפחתה ותושבי המקום.
בראש המשרד עומד עורך דין יהיר וקר בשם ג'ואל בינדר, שלא ממש מודע לקיומה, אבל פלורה מאוהבת בו בסתר. כאשר פונה אליו איש עסקים מיליארדר בשם קולטון רוג'רס, ומבקש את העובדת הסקוטית דווקא, לעניין שלשמו הוא הגיע אליו, מתוודע ג'ואל אל פלורה. היא חיוורת. שקטה. מכונסת בתוך עצמה. וממש לא ברור לו, כיצד העוזרת הזוטרה הזו, יכולה לעזור. אבל קולטון מתעקש. בבסיס בקשתו הוא מספר, שהוא מקים אתר תיירות על הצוק של מיור, שהוא המקום הנפלא ביותר בעולם, לדעתו. הוא מתקדם בשיחזור, אבל תכנון אזורי של הקמת טורבינות רוח, בדיוק מול הצוק שרכש, מאיים להרוס את המיזם שלו. הוא מבקש מפלורה לחזור למיור, כנציגת המשרד המשפטי, אבל גם כילידת המקום, ולדבר עם האנשים ועם המועצה, בכוונה לשכנע אותם לוותר על הקמת הטורבינות.
לאחר שלוש שנים שבהן נעדרה מביתה, פלורה ממש לא רוצה לחזור. אבל אין לה ברירה, כי יש לה תפקיד למלא. היא חוזרת.
המפגש המחודש עם בני משפחתה – אמביוולנטי לכולם. מחברת המתכונים של אמה, תחבר אותה מחדש למה שהיא אוהבת, ולזיכרונה הטוב של האם. היא תתחיל לבשל. היא תכיר אנשים חדשים. תתוודע לצדדים שלא הכירה במכריה. אבל בעיקר, תלמד להכיר את עצמה, ומה היא באמת היתה רוצה לעשות.
ספר יפיפה, זורם ומעניין של ג'ני קולגן, שכתבה גם את "חנות ספרים על גלגלים" שעליו כבר כתבתי בבלוג. קיראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה