'רגע לפני האושר' מאת אנייס לֶדיג. מצרפתית: אביגיל בורשטיין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

וואוו. איזה ספר יפיפה!!! דיאלוגים שנונים. נשמות שלומדות להכיר זו את זו, להתחבר. לגעת. להבין. להכיל, לעזור זו לזו לעבור את משברי הגלים של החיים, לאהוב.

קודם כל ישנו המוטו של הספר, שהוא ציטטה של אלכסנדר דיומא "האנשים שאהבנו לעולם לא יהיו עוד היכן שהיו, כי אם בכל מקום שאנו נהיה בו." והספר מוקדש "לנתנאל, הנמצא בכל מקום שאני נמצאת בו..."
ואז אנו מתוודעים לז'ולי, נערה צעירה בת עשרים, אם חד הורית ללודוביק (לולו) בן השלוש. ז'ולי נזרקה מביתה בשל ההיריון, וגם הפסיקה את לימודיה למרות הצטיינותה בלימודים. כדי לקיים את עצמה ואת בנה, היא עובדת כקופאית, בתנאים מחפירים, ועם בוס נצלן וחסר לב. ז'ולי מתגוררת בשכירות עם הילד בדירונת זעירה. הם מתקיימים בקושי, אבל הילד מוקף אהבה ומקבל חינוך טוב.
אל הסופרמרקט שבו היא עובדת נכנס פול, שנמצא אותו זמן ברגעים הפחות טובים של חייו. אשתו עזבה אותו חודש קודם. המלאי במקרר נגמר, והוא נכנס אבוד למקום שאינו רגיל להיות בו. הוא קונה פיצה קפואה, כמה תפוחים ובירות, ומתייצב בקופה של ז'ולי, שחוותה כמה רגעים קודם לכן השפלה ואיומים מהבוס שלה. רגע המפגש הזה, ישנה את חיי שניהם. "... הקופאית יפה... בקושי מסתכלת על הלקוחה כשהיא מחזירה לה עודף, ומנצלת את הזמן כדי לנגב דמעה שצצה משום מקום על לחיה. הסנטר לא רועד, הנשימות לא קטועות... הפנים שלווים, ובכל זאת דמעה אחת הרשתה לעצמה לצאת לנשום אוויר. תורו של פול מגיע. "שלום, ז'ולי!" "אנחנו מכירים?" היא מרימה עיניים בתמיהה. "לא, אבל זה מה שכתוב לך על התג. אחרת מה הטעם בתג שֵׁם?" "כדי להלשין עלינו לקופה הראשית כשאנחנו טועות בעודף. רק לעתים רחוקות כדי להגיד לנו שלום."... "הוא מחייך. חיוך קל נרמז על שפתיה של ז'ולי. עבר נצח מאז שגבר התייחס אליה בחביבות. מישהו נחמד אליה, ולא ההפך לשם שינוי... קלילות וכבוד עצמי שוכנים עכשיו זה לצד זה בבית הקברות של האשליות האבודות."

קשר יפה נרקם בין פול לז'ולי. כשהאחד כואב, השני מנחם. היא גם לומדת להכיר את ז'רום, בנו של פול. ז'רום אינו מצליח להתאושש מהתאבדותה של אשתו.
הצביר במשמעות של הרומן הזה, על פי המחברת, הוא "התקרבות בין אנשים רגישים ופצועים. הקשר ביניהם מביא לשיקום של כל אחד מהפרטים באמצעות הקבוצה שנוצרה". וכך אומר רומן, שז'ולי תכיר בהמשך: "זה לא שהחיים יפים. זה אנחנו שרואים אותם יפים יותר או פחות. אל תצפי להגיע לאושר מוחלט, תיהני מהדברים הקטנים של החיים שמצטרפים זה לזה ומאפשרים להחזיק מעמד לאורך הדרך."
לצחוק ולדמוע חליפות.