כתבה: ד"ר רותי קלמן
הסופרת דבורה עומר כתבה ספר יפיפה, המספר את סיפור אהבתם המדהים של איתמר בן ציון בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, ואהובתו, לאה לבית אבושדיד. התקופה היא תחילת המאה העשרים. נישואין בין ספרדים לאשכנזים עדיין אינם מעשים שבשיגרה.
בן ציון מתאהב בתלמידה לאה. הוא גדול ממנה בעשר שנים. היא מחוזרת על ידי בחורים, שלהם מעלות רבות בעיני אימה ואחיה.
לאה ילדה יפה וטובה. היא ממושמעת ואינה ממרה את פי אימה. אבל גם היא מתאהבת בבן ציון, והם מצליחים להיפגש בביתה, במסווה של עזרה בשיעורים בשפה העברית. גם בן ציון המציא מלים חדשות בעברית, שנכנסו למילון של אביו, כגון: רכבת, אופנוע, ועוד.
בן ציון המאוהב, שתמיד מוכן ללכת עם האמת שלו עד הסוף, כולל בנושאים פוליטיים, מתחיל לפרסם מעל דפי עיתונו "האור" שירי אהבה ללאה. אימה ואחיה מבינים שיש כאן אהבה. אך הוא מבית עני, ואשכנזי, ולאה עדיין תלמידה בבית ספר. הם אוסרים עליו את הכניסה לביתם, ובן ציון משתגע. במקום לקבל את הדין, הוא מוסיף לפרסם שירים ומכתבים לוהטים ללאה בעיתונו, כשכל ירושלים והסביבה עוקבים במתח אחר הרומן המיוסר בסגנון "רומיאו ויוליה", כשבן ציון אף מציין מעל דפי העיתון שהוא קָץ בחייו.
אליעזר בן יהודה ואשתו השנייה חמדה, תומכים בו, אך הם עניים וטרודים בקשיי פרנסה, זה עם מילונו, וזו עם מערכת העיתון וכלכלת הבית, וחוץ מלנסות להניא אותו ממעשי טירוף, או לשכנעו לשכוח את לאה, אין הם יכולים לעזור מול טירוף אהבתו. לאה מסתגרת. נקרעת בין כעס לאהבה. היא מנסה לשכוח אותו, להתלהב ממחזרים אחרים המגיעים לביתה, אך אינה חשה דבר כלפיהם.
תיאור של אהבה זו מופיע גם בשיר היפיפה של דודו ברק ונורית הירש הנקרא 'אהבת איתמר בן אבי': " וְהוּא אָמַר לָהּ אַתְּ שׁוֹכֶנֶת בִּלְבָבִי / וְצַר עֲליי בֵּיתָהּ וּתְשׁוּקוֹתֶיהָ / חָתַם בְּלַהַט אִיתָמָר הוּא בֶּן אב"י / שָׁלוֹשׁ שָׁנִים בָּכוֹה בָּכָה אֵלֶיהָ / בִּקֵּשׁ לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו / בְּאֶקְדָּחוֹ הַקַּר / וְשָׁר לָהּ נַחַל דִּמְעוֹתָיו / וְשָׁר וְשָׁר וְשָׁר..."
מי שעומדים לצידם הם בצלאל שץ האמן, והמורה לפסנתר של לאה, שמבינים לליבם של האוהבים. אך מי שיעזור באמת לגשר בין משפחת אבושדיד לבן ציון, ויאפשר את נישואיהם, הוא ענתבי, האיש החזק של ירושלים, שהתעלה על עצמו למרות שבן ציון משמיצו בעיתונו.
התנאי של משפחתה של לאה לנישואיהם היה, שהמשפחה (העשירה) לא תעזור להם כלכלית. " אֵי אָז מִקֵּץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים / הָלְכָה הִיא אַחֲרָיו / מֵאָז לֶכְתּוֹ פַּעֲמוֹנִים / נוֹגְנִים לָהּ אֶת שִׁירָיו... כִּי אֲהַבְתִּינִי לְאַתִּי / חַיַּי לָךְ וּמוֹתִי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה