כתבה: ד"ר רותי קלמן
לסבתא וסבא פרלמוטר קראתי 'אנדֶרֶה' ('האחרים' בגרמנית), כי הם לא גרו איתי, כי אם במקום שנקרא "מורשה". מרחק של הרבה אוטובוסים מדימונה של פעם. הם גרו בבית קטנטן עם גפן ודשא מוקף בפרחים. סבי דמה לביאליק, וכשקראתי לו 'ביאליק' הוא צחק תמיד ואמר "הלוואי והיה לי את הראש שהיה לו". סבתי היתה קטנטונת, חייכנית, חמה, וזכורות לי במיוחד הכופתאות המדהימות שהכינה במילוי ריבת שזיפים.
היום ודאי הייתי שואלת את כולם המון שאלות. אבל הם כבר אינם, ופיספסתי. אבל בכל זאת יש בי זיכרונות טובים, מה שלא היה לבעלי למשל, שלא זכה בכלל להכיר סבים וסבתות. הוא עצמו סבא שמבשל באהבה, שמגלם 'ענק שחור' כדי לשכנע את הנכדים לאכול, שצוחק איתם ואוהב לאתגר אותם בשאלות. אני סבתא עובדת, מה שלא מאפשר לי להיות לעזר רב מדי, אבל אוהבת ומחבקת, ומנסה להיות סבתא טובה.
טוב, אז הגיע הזמן לספר לכם מה גרם לפרץ המחשבות הזה. מדובר בספר ילדים מקסים, וכמו שאתם רואים מעורר מחשבה. גלי, היא ילדה בת תשע, שגרה בגבעתיים עם הוריה. יש לה חברות, ומעולם לא הקדישה מחשבה רבה לעובדה, שאין לה סבים וסבתות. אבל כשמגיעה חופשת הפסח, וכל חברותיה מבלות, כל אחת עם סבא או סבתא, או עם שניהם גם יחד, היא נעצבת ומרגישה שחסרה לה איזו סבתא.
אִמָּה נחלצת לעזרתה ומציעה לה לפרסם מודעה במדור "דרושים" בעיתון. וזו המודעה שמוסרת גלי לרוני, שעובדת בעיתון: "גלי, בת 9 מגבעתים, מחפשת דמות סבתא שתוכל לבלות אתה כמו שמבלות סבתא ונכדה אמתיות. לקביעת פגישת הכרות, התקשרו..." וכאן בא מספר הטלפון של המשפחה.
אז אולי זה נשמע מוזר, ובאמת חלק מהנשים שנענו למודעה, לא בדיוק התאימו. אבל איכשהו בגלל אותה המודעה, נוצר קשר סבתא-דודה, ונוצר קשר עם "סבא ישראל", ומסתבר שלא תמיד צריך להיות קשר ביולוגי כדי שיתקיים שילוב מוצלח של סבא-נכדה. מספיק ששני הצדדים רוצים מאד כדי שיתקיים אושר גדול ואמיתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה