כתבה: ד"ר רותי קלמן
את הספר שסיימתי הרגע, קראתי בנשימה עצורה. עד הרגע האחרון, לא ידעתי, למעט חשדות כלשהם, כיצד תסתיים הדרמה של שתי המשפחות הצרפתיות, שנלכדו לכדי גורל אחד. משפחת ויטראל הענייה ומשפחת דה קרוויל העשירה. שתיהן איבדו ברגע אחד גורלי ב-23 בדצמבר 1980 את ילדיהם ובני זוגם באסון מחריד של מטוס האיירבוס 5403 שעשה דרכו מאיסטנבול לפריז וצלל למטה, מתרסק אל צלע הר טריבל, ומביא למותם של כל הנוסעים.
כשכוחות ההצלה מגיעים לאזור המטוס הבוער, הם מגלים בקירבת המטוס, במקום מוגן, תינוקת קטנה כבת שלושה חודשים. עיתוני היום יוצאים בכותרות גדולות על הנס של התינוקת, שניצלה מהאסון הכבד, והיתה לניצולה היחידה. היא מופקדת זמנית במחלקת התינוקות של מרכז רפואי במקום, מתוך רצון לשחררה, כשיתברר מי היא.
בבדיקה של רשימת הנוסעים מבינים החוקרים, שבמטוס שהו במהלך הטיסה שתי תינוקות קטנות באותו הגיל. ליאונס ומתילד, הסב והסבתא לבית דה קרוויל עוד לא הספיקו להכיר את נכדתם שנולדה בזמן החופשה של הוריה בטורקיה, והיא היתה אמורה להגיע אליהם לראשונה. מי שיכלה לזהות את התינוקת היתה מלווינה קרוויל, האחות הגדולה, שהיתה בת שש בזמן האסון, ולא היתה איתם בטיסה. היא ראתה את התינוקת הניצולה ואישרה שזו אחותה ליז-רוז.
גם פייר וניקול ויטראל, ששלחו לחופשה בה זכו בהגרלה, את בנם וכלתם עם התינוקת בת החודשיים, נשארו בצרפת עם הנכד הגדול מארק, בן שנתיים בזמן האסון, אך נסעו לראות את התינוקת במרכז הרפואי, ואף הם אישרו שהתינוקת בת החודשיים היא נכדתם, אמילי, למרות שראו אותה רק פעמים ספורות מאז שנולדה.
כך קרה, שבית המשפט, הוא שצריך להכריע לכאן או לכאן. האם התינוקת היא אמילי ויטראל, או שהיא ליז-רוז דה קרוויל.
בשנת 1980, עדיין לא היתה נפוצה בדיקת DNA, שהיתה יכולה לתת תשובה נאותה לזהותה של הקטנה. לכן צריך להסתמך על פרטים אחרים. צבע עיניים בהשוואה לשתי המשפחות, הבגדים שהיא לבשה, סוג הדם וחפצים אישיים. אך מסתבר שלא נשארו חפצים. הבגדים שלבשה היו מתוצרת תורכיה. וסוג הדם היה זהה לאמילי ולליז רוז, לפי התעודות הרפואיות שנמצאו בביתן.
השוטרים שעסקו בחקירה שילבו בין אמילי וליז-רוז, והתחילו לקרוא לה לילי, מה שהפך גם לשמה בפי שתי המשפחות. העיתונות ניסתה אף היא להיות ניטרלית, ובתור שכזו, היא לא יכלה לקרוא לתינוקת באחד מהשמות, ולכן, החרו אחרי העיתונאית של ל'אסט רפובליקן" שהחלה לקרוא לה בדיווחיה "שפירית", על פי השיר 'כמו מטוס בלי כנפיים' שהתנגן באותם הימים ברדיו, והתאים למצב "אה, שפירית / לך כנפיים שבריריות / ולי גוף מעוך של מטוס...".
השבועות חולפים, ובית המשפט מתקשה לקבל החלטה, בהיעדר הוכחות חותכות. ליאונס קרוויל העשיר אינו בוחל בשום אמצעים כדי לשכנע שהתינוקת היא נכדתו, ליז-רוז קרוויל, הזוג ויטראל אינו משופע באמצעים בלשון המעטה, וליאונס, שיודע על מצבם הכלכלי, מציע להם לוותר על התינוקת, תמורת סכום כסף גדול מאד שייקל על חייהם וייאפשר להם לגדל את מארק בתנאים נוחים. הזוג ויטראל זורק את ליאונס מביתם ומערב את העיתונות, שעושה מטעמים מהסיפור, ונוטה למשפחת ויטראל.
בסופו של דבר מחליט בית המשפט שהיא אמילי ויטראל, אבל עדיין ברור לשתי המשפחות שעד שתגדל לילי, ויתברר למי מהמשפחות היא דומה, הם לא ידעו לבטח את האמת, אולי לעולם לא.
שמונה עשרה שנים עוברות על לילי, שגדלה בבית הקטן עם סבתה ואחיה מארק. היא מצטיינת בכל מה שהיא עושה, ומוקפת באהבה. אבל סודות רבים מדי, מסתתרים מתחת לפני השטח, כולל אנשים שנרצחים.
קרדול גרנד-דוק, החוקר שמינתה מתילד דה קרוויל להתחקות אחר לילי עד גיל 18, תיעד את כל השנים במחברת, שהוא מעביר ללילי, ביום הולדתה ה-18, רגע לפני שהוא כותב במחברתו, שהוא עומד להתאבד, הוא מציץ באותו קטע עיתון של "ל'אסט רפובליקן", עם כותרת ראשית על הניצולה הקטנה, ובאותו הרגע, כשהעיתון לפניו, הוא מגלה את אותו חלק בפאזל שהיה חסר לו במשך 18 שנה. מכאן האירועים מתגלגלים לכל הכיוונים.
מה הוא גילה? מי היא באמת לילי? ספר מרתק ומותח. קיראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה