'להגן על ג'ייקוב' מאת ויליאם לאנדיי ; מאנגלית: מירב זקס-פורטל

כתבה: ד"ר רותי קלמן

אנדי בארבר מכיר את רזי החוק על בוריים, כמי שכיהן בפרקליטות המחוז של עירו, ניוטון, למעלה מעשרים שנה. אבל כשהוא נדרש לעולם המשפט מהצד השני – לא כנאשם, אבל כְּאָב לג'ייקוב בן הארבע עשרה, שנאשם ברצח חבר לכיתה – זה כבר סיפור אחר.

בן ריפקין, בן הארבע עשרה נמצא מוטל בפארק קולד ספרינג, בשעה 9:07 דקות בבוקר, על ידי אישה שיצאה לריצת הבוקר שלה. אנדי לוקח את החקירה לידיו, והחשוד המרכזי שלו הוא פטס, חולה מין, שנטפל לנערים. אבל לפני שהוא מתחיל לחקור את פטס, מחליטים בפרקליטות להוריד אותו מהחקירה, לכאורה בגלל ניגוד אינטרסים, כי בנו, ג'ייקוב, הוא בן כיתתו של הנרצח.

ג'ייקוב טוען שבקושי הכיר את הנרצח, למרות שהיה בכיתתו. אבל מחקירת התלמידים, וכניסה לרשתות החברתיות שלהם, מתחילים אנדי וגם בפרקליטות להבין, שהחשוד העיקרי הוא דווקא ג'ייקוב. בן ריפקין נהג להתעלל בו מילולית, לכנותו בשמות ולהכפיש אותו בעיני כל התלמידים. אנדי מוצא במגירתו של בנו סכין, ומסתבר שג'ייקוב הגיע לכיתה עם כתם של דם. בנוסף, בבדיקת המעבדה של בגדי הנרצח, מתגלית טביעת אצבע של ג'ייקוב על הסווטשירט של הנער המת.  

בשלב זה מוכן ג'ייקוב להודות, שאכן ראה את הנרצח בפארק בדרכו לבית הספר. הוא מזהה אותו, כך הוא אומר, למרות שהנרצח היה מוטל על גבו, והוא מנסה להפוך אותו כדי לראות אם הוא צריך עזרה. בשלב זה מבינים אנדי ולורי אשתו, שבנם יחידם מואשם בפשע נוראי, ובאופן טבעי, מתוך היכרותם עם בנם, הם בטוחים שזו טעות. הם ממשכנים את הבית כדי להוציא אותו בערבות. ומכאן מתחיל תהליך מסוייט של ההורים והבן. משפחה שהולכת וקורסת אל מול סימני השאלה. האם הם באמת מכירים את בנם? האם השושלת של משפחת בארבר, אכן נושאת גֵּן רצח? האם שלושה דורות של רוצחים במשפחתו של אנדי, כולל אביו שיושב כל חייו בכלא, יכולים להצביע על אלימות גנטית ונטייה תורשתית לרצח? 

"הסיפור של אבותי" חושב אנדי "היה אצור אצלי בזיכרון עמוק כלשהו, תמיד מוכן ומזומן לצוף לתודעה. למדתי להסתדר איתו. מאוחר יותר, לטובתו של ג'ייקוב, למדתי לבלוע אותו לגמרי, לא להשאיר דבר שאפשר לראותו, דבר שאותו אפשר "לחלוק". אנדי הילד מעולם לא ידע בדיוק מה עשה אביו, ובפעם האחרונה שהוא ראה אותו, אנדי היה בן חמש. היה לו נוח לחשוב עם השנים, שאין לו אב, ולכן כשהכיר את לורי, נערה יהודייה טובה ממשפחה יהודייה טובה, הוא רק סיפר לה שלאביו יצא שם רע, אבל שלא הכיר אותו מעולם. כשעברו השנים, הוא הבין שהוא כבר לא יכול לספר "מתברר שאף פעם אין זמן טוב להודיע לאשתך שאתה בנו של רוצח".

לורי מתקשה לקבל את העובדה, שאנדי הסתיר ממנה את ההיסטוריה המשפחתית שלו. עובדה זו, בנוסף להאשמה החמורה כלפי בנה, כשהיא בעצמה מתחילה לפקפק בחפותו, נותנות את אותותיהם. כולם נוטשים אותם, ואנדי, חוטא בניסיונות הסתרה של מידע כדי להגן על הבן, ובכך הוא בעצם מסגיר את החשש שלו עצמו, שג'ייקוב אולי כן ביצע את הרצח, ואולי כן יש נטייה גנטית לכך.

סוף מפתיע. דרמה משפטית מותחת. קיראו.