כתבה: ד"ר רותי קלמן
הרומן שלפנינו מתייחס לשתי תקופות תנ"כיות. זו של תקופת השופטים, המתוארכת בין המאה השלוש-עשרה ועד האחת-עשרה לפנה"ס. כשבתוך תקופה זו מתרחש סיפורה של רות המואביה. ובד בבד, אנו מוקפצים קדימה לתקופת המלוכה בישראל, שהיא סוף המאה האחת-עשרה לפנה"ס, כששאול עדיין מולך, ויחסיו עם דוד הצעיר, רועה צאן ישי אביו, רואים עליות ומורדות. אבל עיקר הסיפור הוא סביב דמות בדיונית בשם אסנת, שהיא לכאורה אחייניתו של שמואל הנביא. אסנת מתחילה את הסיפור בגיל חמש-עשרה ומבשילה בנשיותה עם הזמן, כשנוצרים קשרים בינה לבין שניים מבניו של ישי – אליאב הבכור, ודוד, הצעיר, כשעיקר התעניינותה הוא בסבתא רבא של שניהם, היא רות.
חוה עציוני-הלוי, הופכת את אסנת – הדמות הבדיונית שהמציאה – לדוברת שלה. לזו שבסופו של דבר תספר את סיפורה של רות, וכמי שכתבה, כביכול, את מגילת רות. "היא ידעה לטוות אותיות למילים ולארוג את המילים לסיפורים... היא השתוקקה לכתוב סיפור על אירועים חשובים שהתרחשו במציאות ואשר זכרם אבד בנבכי הזמן".
וההזדמנות נקרית בדרכה של אסנת, כשהיא מתוודעת אל אליאב בן ישי, הפותח לפניה את לשכת הספרים שבביתו. שם היא מוצאת מגילה זעירה וחבויה עם שיר שכתב גבר לאהובה אדמונית שאוהבת אחר. אסנת סקרנית לגלות מי הגבר הכותב, ומיהי האישה האדמונית. והיא מנסה לתחקר את בני משפחת ישי.
עד מהרה היא מבינה שהאדמונית היא רות, ותעלומת הגבר האחר, שאינו בעז, מתבררת לפניה אט אט, ולאחר מכשולים רבים, שכן איש מהמשפחה לא שש לשתף אותה בסוד אירועים איומים שהתרחשו סביב אותו הגבר ובעטיו.
הבסיס לקיומו המקראי מופיע בסצנה שבשער העיר. באירועים שקדמו לסצנה זו, מתבקש בעז, על ידי רות, לגואלה, על-פי חוקי התורה, בתור קרוב משפחה של בעלה המנוח, ולכן הוא אמור ליבמה ולשאת אותה לאישה. ראו פגישתם בגורן: " וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה ". והוא עונה: " אָמְנָם כִּי אִם גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי... וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי ". (מגילת רות ג: ט, יב)
משמעות דבריו של בעז היא, שיש מי שקרוב יותר לבעלה המנוח של רות, ולכן הוא זה שאמור ליבמה, לרשת את נחלת בעלה, ולשאת אותה לאישה. אולם, למרות שבוודאות ידע בעז את שמו האמיתי של קרובו, אין הוא מציין את שמו של אותו קרוב באוזניה, וכך גם כשהוא מגיע לשער העיר, שם יושבים עשרה מזקני העיר.
"וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב... וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב: וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם-תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדַע כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל" (מגילת רות, ד: א-ב; ד). ואז מגיע המפנה. כשבעז אומר לפלוני אלמוני, שעם הנחלה, צריך הגואל לקנות גם את רות המואביה אשת-המת, להקים שם המת על נחלתו, חוזר בו הפלוני אלמוני מהבטחתו. " גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל " (מגילת רות, ד: ו).
תהיות הרבות מעלה הטקסט המקראי הזה בליבו של הקורא: מיהו הפלוני אלמוני? מדוע לא מוזכר שמו? מדוע לא רצה לשאת את רות לאישה? מדוע פנה אליו בעז, ולא גאל את רות בעצמו מלכתחילה? כל אלה הובילו את עציוני-הלוי לבנות סיפור שלם ומעניין על גבר נוסף ומעלה תעלומות, בחייה של רות. רות מתגלה, לא רק ככלה נאמנה לנעמי, חמותה, ולא רק כמי שהתעלתה על עצמה, והתמסרה גם לעם, לאלוהיו, ולמסורת של בני ישראל, אלא היא מצטיירת גם כנערה ועלמה בשר ודם, שגם נסחפת אחר רגשותיה, תחושותיה ויצריה.
בד בבד עם חשיפת סיפורה של רות, אנו נחשפים לחיי העם בתקופת נערותו של דוד, מצאצאיה של רות, דרך חייה של אסנת, המוצאת בסבך חייה של רות, גם את עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה