'חיפושית הזהב של מיס בנסון' מאת רייצ'ל ג'ויס ; מאנגלית: טל ארצי

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

ספרה של רייצ'ל ג'ויס 'חיפושית הזהב של מיס בנסון', היה לרב מכר על-פי הניו יורק טיימס. ואכן הרומן היפה והמעניין הזה, מכיל שתי גיבורות, הפוכות לחלוטין זו מזו, שתיהן משולי החברה, שנפגשות בנסיבות יוצאות דופן. הן תלמדנה להוביל זו את זו להעצמה אישית והגשמה עצמית, רק לאחר שתלמדנה להכיל זו את שונותה של זו, ולהכיר מה נמצא מתחת למסיכות השתיקה, הסודות, והמראה החיצוני.

מרג'רי בנסון נחשפת לקיומה הלא רשמי של חיפושית הזהב, בספר מיוחד שחושף אביה לפניה, בהיותה בת עשר. הוא מראה לה כל מיני תרשימים של מוטציות – גבר עם זנב, חרקים, ויצורים, שמספרים עליהם, אך מעולם לא הוכח קיומם. ברגע הראשון, נראית לה החיפושית הזעירה, שהוא מראה לה, כלא מיוחדת כלל. אבל אז היא רואה אותה בהגדלה "זאת היתה שוב החיפושית – מוגדלת פי עשרים בערך. והיא טעתה. היא כל כך טעתה שהיא התקשתה להאמין למראה עיניה. מקרוב היצור הקטן והסתמי לא היה סתמי כלל. הוא היה אליפטי ומוזהב כולו, והוא זהר. ראש זהב, חזה זהב, בטן זהב. אפילו הרגליים הזעירות היו מוזהבות, כאילו הטבע לקח תכשיט ועשה ממנו חרק. החיפושית היתה מרהיבה לאין שיעור מגבר עם זנב. "החיפושית המוזהבת של קלדוניה החדשה," אמר אבא שלה. "תתארי לעצמך איך ירגיש מי שימצא אותה ויביא אותה הביתה."

עד כה, חלק אביה את אהבתו לחרקים, עם ארבעת אחיה הגדולים. אבל הם יצאו למלחמה, והוא חולק את אהבתו איתה. היא מרגישה הארה. "כאילו ניצוץ התעופף והעתיד שלה נגלה. היא הרגישה חום וקור בכל גופה. היא תמצא את החיפושית..."

אבל אז, מקבל אביה את הבשורה המרה מכול. שכול ארבעת בניו, נפלו באותו הקרב. הוא חוצה את דלת הזכוכית של משרדו, נוטל את אקדחו ומתאבד. מרג'רי הקטנה, אינה מבינה כלום. ועוד שנים לא תבין מה אירע לאביה, ומה אירע לאחֶיה. החיפושית, שהציתה בה ניצוץ רגעי, שקעה אל תהומי הנשייה.

אימה, הלא מתפקדת, לוקחת את הילדה אל שתי אחיותיו התאומות המתנזרות של אביה. לאחר שהאם נפטרת, מגדלות אותה שתי הדודות. כל שעליה לעשות הוא לא להרעיש, ולא לקפל פרחים. מלבד זאת, הן מתעלמות מנוכחותה, והיא גדלה בלא חינוך, בלא אהבה, ובלא הערכה עצמית. השיא של עליבותה מתגלה בבית הספר לבנות, שבו שימשה כמורה לכלכלת בית, בתקופה שלאחר המלחמה. כשהכול עוד היה בקיצוב.

התלמידות מעבירות קריקטורה נלעגת ביותר שלה, וכשהיא תופסת את הנייר שעובר ביניהן, ורואה את הלגלוג והצחוק שלהן עליה, היא מבינה שהן צודקות. שכך היא באמת נראית. על גודלה הלא טבעי, שמלתה המרופטת, ונעליה הקרועות. בטירוף חסר שליטה, היא נוטלת נעליים חדשות של סגנית המנהלת מחדר המורים, אוספת עוד כמה פריטים בדרך, ויוצאת כרוח סערה מבית הספר, שלא על מנת לחזור.

היא נכנסת למוזיאון הטבע במקום, ופרופסור סמית, האנטומולוג, שעובד במוזיאון, הופך למורה ולמדריך שלה בעולם האנטומולוגיה. אבל לאחר שלמדה ממנו הכול, והתאכזבה מבחינה רגשית, היא מבינה שהיא צריכה לעזוב את המקום, ולצאת לקלדוניה החדשה.

היא מפרסמת הודעה שהיא מחפשת עוזר/ת למסע. ומבין המועמדים, היא תמצא את עצמה, עם זו שהכי פחות מתאימה לתפקיד.

איניד פריטי היא נערה המונית פשוטה, דיסלקטית, שאינה מתעניינת בחרקים כהוא זה. איניד אוהבת בני אדם, מתחברת אליהם בקלות, משתוקקת לתינוק, ומדברת המון. הן יוצאות למסע, ונאלצות לחלוק תא קטן מאד באונייה שתישא אותן אל האי הקטן והנידח, קלדוניה החדשה: "הן סובבו במעגלים. אולי היתה משתררת שתיקה מביכה, אלא שמרג'רי היתה תקועה בחלל קטן מאוד עם האישה הפטפטנית ביותר בעולם. הסיכוי שאיניד תשתוק היה קלוש מהסיכוי להיתקל בחרק זהב שטרם התגלה..."

לאט לאט, תבין מרג'רי, שבעצם הן דומות בתשוקה להגשמת ייעודן: "שתיהן מרגישות אותו דבר. הן לא יהיו מאושרות עד שאיניד תלד תינוק ומרג'רי תמצא את החיפושית. למרות ההבדלים ביניהן הן זהות. והן יצטרכו לתת הכול כדי להשיג את מה שהן"

תלאות רבות וקשות עוד מצפות להן, ואיש מסתורי שעוקב, מבלי שהן יודעות. אבל הן תלמדנה להיות חברות עם אהבת אמת ועזרה הדדית.

הספר מלא בקטעים מצחיקים מאד, כתוצאה מהשונות שביניהן, וגם בקטעים מרגשים של האמיתות הכואבות, שכל אחת החביאה בליבה וחושפת בפני השנייה. לקרוא, לצחוק וליהנות.