‏הצגת רשומות עם תוויות טרייסי שבלייה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טרייסי שבלייה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 29 במאי 2019

'יצורים מופלאים' מאת טרייסי שבלייה מאנגלית: יסמין קלין

כתבה: ד"ר רותי קלמן



טרייסי שבלייה, שכתבה את 'הגבירה והחד קרן' 'נערה עם עגיל פנינה', 'הבתולה בכחול' וספרים מדהימים נוספים, כותבת על ספרה זה, שהוא "יצירה בדיונית, אך דמויות רבות בה היו קיימות במציאות, ואירועים כמו המכירה הפומבית של קולונל ברץ' והישיבה של החברה הגיאולוגית... אכן התרחשו במציאות."

כך גם מרי אנינג, שכאשר הייתה קטנה מאד, היא ניצלה ממכת ברק שפגעה והרגה את האישה שהגנה עליה, ועוד שתי ילדות שעמדו לידן. מאז, ייחסו לה כוחות מיוחדים, והיא אכן בלטה בכישרונה לזהות ולמצוא מאובני חיות על חוף הים ליד ביתה. למאובנים קראו המקומיים בליים רג'יס "פלאים", ומרי, שהולכת לחוף עם סלה מדי יום, כשעול הפרנסה, הוא ברובו על כתפיה הקטנות, אוספת את מציאותיה ומעבירה לאמה שמוכרת אותם בחנות שפתחו בסמוך לביתם. כשהיא צדה את היצורים המופלאים, ומגלה חיות שנכחדו מהעולם, עובר בה תמיד זכר הברק שפגע בילדותה."כי הברק הוא אני. הוא נכנס בי כשהייתי תינוקת ואף פעם לא עזב. בכל פעם שאני מוצאת מאובן, אני מרגישה את הד הברק, מעין טלטלה קלה שאומרת, "כן, מרי אנינג, את שונה מכל האבנים שבחוף."

אליזבט פילפוט מגיעה עם אחיותיה מלונדון אל ליים רג'יס. הן לא לגמרי נטמעות בנוף האנושי, ואינן מצליחות למצוא בני זוג לעצמן. אליזבט מתאהבת אף היא במאובנים המופלאים, שהיא קוראת להם בשמם המקצועי "אמוניטים". אך שלא כמרי אנינג הצעירה, אין היא מוכרת אותם. העניין שלה, הוא בעצם הוצאת המאובנים ממקום כלאם. היא נהנית מהאסתטיקה של המאובנים, בעיקר של הדגים שהיא מוצאת. היא תְּלמד את מרי לקרוא, תספר לה על מחקרים מדעיים, ותִּלמד ממרי כיצד לגלות את אותן חיות שנחנטו בין אבני המקום "הערכתי את חֶברתה של מרי גם משום שלימדה אותי דברים רבים: כיצד מְסַדר הים אבנים דומות בגודלן במקבצים לאורך החוף, ובאיזה מקבץ ניתן למצוא מאובנים מסוימים, כיצד לזהות סדקים אנכיים בפני הצוק המתריעים מפני מפולת סלעים, וכיצד להגיע לשבילים שעל הצוקים אם הגאות אכן תסגור עלינו"

הקשר ביניהן יהיה מורכב. מקינאה. מאהבה ומכבוד הדדי, בעולם שבו, הנשים, אינן יכולות להיכנס לכל מקום (תחילת המאה התשע־עשרה באנגליה). כאשר מתגלות החיות שכבר נכחדו, והקהילה המדעית מגלה את ליים רג'יס ובעיקר את מרי אנינג, קשה מאד לגברים להכיר ביכולתה המופלאה של אנינג, וכשהם מפרסמים, הם לא ממהרים לתת לה ולאליזבט את הקרדיט המגיע להן.

שבלייה מציינת בסוף ספרה, מה אירע בהמשך לכל הדמויות בַּספר, המשלב תגליות מדהימות, ותמונת מצב של קהילה מדעית משכילה ממעמד גבוה, שלומדת להכיר בערכן של נשים, שנאבקות להכרה וכבוד, המגיעים להן, בעולם הנשלט על־ידי גברים ודעות קדומות.

יום שישי, 12 בפברואר 2016

הבתולה בכחול מאת טרייסי שבלייה

כתבה: ד"ר רותי קלמן


למרות שסיימתי את הספר 'הבתולה בכחול', המשכתי לאחוז בו, מדפדפת הלוך חזור, כאילו למצוא עוד מלים שאולי עוד לא קראתי. נגמר לי מהר מדי, אני אומרת לעצמי. נגמר לי מהר. אולי אתחיל שוב...
עוד זמן מה הוספתי לשחזר בראשי את מעשי כל הנשים שבספר, המשתרגות זו בזו, וחוזרות זו על מעשיה של זו. מנסה לרדת למשמעות שבין איזבל, סוזן ומארי מהמאה ה-16 לבין אֵלָה, סוזן ואליזבת של המאה ה-20, כשחוט השני העובר בין המאה ההיא למאה הזו, הוא השתייכותן למשפחת טורנייה, שיערן האדום של הנשים, הצבע הכחול המקיף אותן, החיים הנרקמים בתוכן, החלומות, ומאבקיהן לחיות כרצונן. לבנות המאה ה-16 לא היה קל לשרוד, והן מעבירות בדרך מטאפיזית את קיומן לבנות המאה ה-20, קרובותיהן, החשות אותן, מבלי דעת, בחלומותיהן החוזרים ונשנים, ובפרטים המתגלים אט אט, המאפשרים להן, לא רק לסגור מעגלים לא סגורים, ולאפשר מנוחה נכונה לבנות משפחתן, אלא אף לסגור מעגלים בחייהן הן, ולהתחיל מחדש בדרך טובה יותר.
כמו ברשת של חוטים (כחולים, אדומים וצהובים) טוותה טרייסי שבלייה את דמויותיהם של גיבורי ספרה זה, הראשון, המדהים. היא עוד תמשיך ותטווה חלומות מצויירים וצבועים בצבעי הזמן גם בספרים יפיפיים נוספים שלה, ששניים מהם כבר קראתי ואהבתי מאד 'נערה עם עגיל פנינה' ו'הגבירה והחד-קרן'.
הספר נכתב בגוף ראשון דרך תודעתה של אֵלָה טרנר, הנשואה זה שנתיים לריק, אדריכל במקצועו. הם מגיעים מאמריקה לצרפת, בעקבות עבודתו של ריק. אֵלָה, בעלת השיער האדום והמבטא האמריקני, אינה מצליחה להשתלב בין הצרפתים, בעיירה שבה הם מתגוררים. למרות הצרפתית שלה וניסיונותיה להיות נחמדה אליהם – היא מרגישה מוחרמת. הרצון שלה להתחבר למקום ולאנשים, מביא אותה להתחיל לחקור את המוצא הצרפתי של משפחתה. 'טרנר', היא מבינה, הוא סירוס שם המשפחה 'טורנייה'. החלום החוזר שלה, יוביל אותה לאיזבל דה מולן, שנישאה, בעל-כורחה, לאטיין טורנייה, כיוון שהרתה לו – אבל מוחרמת בשל שיערה האדום, ולכן נקראת בלעג "לָה רוּס", כצבע שיערה של הבתולה, שהייתה מוקצית על-ידי הקלוויניסטים. הם השמידו את פסלי הבתולה, וראו באיזבל שטן.
הקשרים בין המאות: הספרן שעוזר לאֵלָה בהווה לחקור בעניין משפחתה נקרא ז'אן-פול. הרועה שמלווה מרחוק את חייה של איזבל, מהעבר הרחוק, נקרא פול. אליזבת מולינייה מזכירה בשמה את איזבל דה-מולן. טעם המתכת שבפיה של אֵלָה בהווה, מזכיר את המלים המתכתיות של מארי, בתה של איזבל. כמו איזבל, גם אֵלָה נקראת "לָה רוּס" על-ידי מסיה ז'ורדן. המעידה של אליזבת מזכירה את המעידה של מארי. אֵלָה וסוזן חולמות אותו חלום – על כחול ומחנק. איזבל חולמת על אישה, והציטוטים מהתנ"ך חוזרים במדוייק, ומביאים לכדי שיא את האיחוד שביניהן.