'יצורים מופלאים' מאת טרייסי שבלייה מאנגלית: יסמין קלין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

טרייסי שבלייה, שכתבה את 'הגבירה והחד קרן' 'נערה עם עגיל פנינה', 'הבתולה בכחול' וספרים מדהימים נוספים, כותבת על ספרה זה, שהוא "יצירה בדיונית, אך דמויות רבות בה היו קיימות במציאות, ואירועים כמו המכירה הפומבית של קולונל ברץ' והישיבה של החברה הגיאולוגית... אכן התרחשו במציאות."

כך גם מרי אנינג, שכאשר הייתה קטנה מאד, היא ניצלה ממכת ברק שפגעה והרגה את האישה שהגנה עליה, ועוד שתי ילדות שעמדו לידן. מאז, ייחסו לה כוחות מיוחדים, והיא אכן בלטה בכישרונה לזהות ולמצוא מאובני חיות על חוף הים ליד ביתה. למאובנים קראו המקומיים בליים רג'יס "פלאים", ומרי, שהולכת לחוף עם סלה מדי יום, כשעול הפרנסה, הוא ברובו על כתפיה הקטנות, אוספת את מציאותיה ומעבירה לאמה שמוכרת אותם בחנות שפתחו בסמוך לביתם. כשהיא צדה את היצורים המופלאים, ומגלה חיות שנכחדו מהעולם, עובר בה תמיד זכר הברק שפגע בילדותה."כי הברק הוא אני. הוא נכנס בי כשהייתי תינוקת ואף פעם לא עזב. בכל פעם שאני מוצאת מאובן, אני מרגישה את הד הברק, מעין טלטלה קלה שאומרת, "כן, מרי אנינג, את שונה מכל האבנים שבחוף."

אליזבט פילפוט מגיעה עם אחיותיה מלונדון אל ליים רג'יס. הן לא לגמרי נטמעות בנוף האנושי, ואינן מצליחות למצוא בני זוג לעצמן. אליזבט מתאהבת אף היא במאובנים המופלאים, שהיא קוראת להם בשמם המקצועי "אמוניטים". אך שלא כמרי אנינג הצעירה, אין היא מוכרת אותם. העניין שלה, הוא בעצם הוצאת המאובנים ממקום כלאם. היא נהנית מהאסתטיקה של המאובנים, בעיקר של הדגים שהיא מוצאת. היא תְּלמד את מרי לקרוא, תספר לה על מחקרים מדעיים, ותִּלמד ממרי כיצד לגלות את אותן חיות שנחנטו בין אבני המקום "הערכתי את חֶברתה של מרי גם משום שלימדה אותי דברים רבים: כיצד מְסַדר הים אבנים דומות בגודלן במקבצים לאורך החוף, ובאיזה מקבץ ניתן למצוא מאובנים מסוימים, כיצד לזהות סדקים אנכיים בפני הצוק המתריעים מפני מפולת סלעים, וכיצד להגיע לשבילים שעל הצוקים אם הגאות אכן תסגור עלינו"

הקשר ביניהן יהיה מורכב. מקינאה. מאהבה ומכבוד הדדי, בעולם שבו, הנשים, אינן יכולות להיכנס לכל מקום (תחילת המאה התשע־עשרה באנגליה). כאשר מתגלות החיות שכבר נכחדו, והקהילה המדעית מגלה את ליים רג'יס ובעיקר את מרי אנינג, קשה מאד לגברים להכיר ביכולתה המופלאה של אנינג, וכשהם מפרסמים, הם לא ממהרים לתת לה ולאליזבט את הקרדיט המגיע להן.

שבלייה מציינת בסוף ספרה, מה אירע בהמשך לכל הדמויות בַּספר, המשלב תגליות מדהימות, ותמונת מצב של קהילה מדעית משכילה ממעמד גבוה, שלומדת להכיר בערכן של נשים, שנאבקות להכרה וכבוד, המגיעים להן, בעולם הנשלט על־ידי גברים ודעות קדומות.