אימוץ תינוקות / ד"ר רותי קלמן

שני ספרים חדשים קראתי השבוע. שונים מצד אחד,  ועם זאת דומים במהותם ובמסר שלהם. שני הסיפורים הם סיפורים אמיתיים, החושפים לפנינו, לא רק את הכמיהה העזה לגדל ילד שיהיה שלך, למרות שלא ילדת אותו, אלא גם את הקשיים הרבים העומדים בדרך להגשמת החלום. עם זאת, למרות הקשיים – המסר ברור. אם באמת רוצים – הכל אפשרי.

רות שפירא, מספרת בספרה "הירח אותו ירח: אודיסיאה לווייטנאם", שהתאלמנה לאחר שנה וחודש של נישואין, כשבעלה נהרג במלחמת יום הכיפורים. למרות מצבה, הצורך להיות אמא לא עזב אותה לרגע. היא ניסתה טיפולי פוריות, ולאחר שלא הצליחה – החליטה לאמץ תינוקת מווייטנאם. הספר הוא יומן המסע שלה, כשהיא מרגישה, שמלבד אין ספור האישורים הכתובים שהיא צריכה לספק (הרשימה בספר), רוצים ממנה, בעצם, אישור להיותה ראוייה להיות אמא. תחושה זו, היא מספרת, תלווה אותה עוד שנים אחר-כך, כמו גם את הזוגות האחרים.

מתח רב מלווה את מסעה. למרות שהתהליך שעברה רות הוא תהליך חוקי. צצו בעיות. התינוקת שהגיעה לידיה -  לא היתה זו שיועדה לה. היא נאלצת לחוות בכאבה של האם הביולוגית, שנאלצת לוותר על התינוקת, והמראות האלה, חוזרים אליה במהלך כל שנות גידולה של הבת לין בכל טקס. ואז היא מסתכלת על הירח, וחושבת שאותו ירח נמצא עכשיו גם מעל משפחתה האמיתית של לין, והיא תוהה אם הם חושבים עליה. הירח יופיע שוב בספר, כשהיא בודקת את המפה האסטרולוגית של לין, לעומת המפה שלה. מסתבר שהירח, המסמל רגש וגם אמהות, נמצא בשתי המפות בדיוק באותו המקום – 17 מעלות במזל בתולה. "הירח שלנו", כותבת רות, "הוא אותו ירח".

הספר "אמא ברישיון" נכתב על-ידי פריאל חורש רוזן. אלמלא היה ברור שזהו תיאור תיעודי אמיתי, הייתי בטוחה שדמיונה פורה בהחלט. כאן אנו נחשפים לצדדים המכוערים של אימוץ התינוקות. פריאל ובעלה, שלום, מחליטים לאמץ מברזיל. אבל למרות שניסו למצוא מישהי מהימנה, הם נופלים קורבן לסוחרת תינוקות לא-חוקית, שקרנית ונצלנית שמכניסה אותם לסחרור בלתי יאומן. בזמן שהיא מתחמקת מלהביא להם בת, כפי שביקשו, ומנסה "למכור" להם תינוקות אחרים, היא נעלמת, ובמקומה מופיעה המשטרה המאשימה אותם וישראלי נוסף, שאף הוא הגיע כדי לקבל תינוק, בסחר בתינוקות. בגלל משפטה של התינוקת קרלה-ברונה, שהשופטים הישראליים קבעו, שעליה לחזור לאמה הביולוגית, היתה התקשורת חסרת רחמים כלפיהם. לקח להם זמן להוכיח, שהם כאן הקורבנות. מיום ליום הולך מצבם ונעשה גרוע יותר, אבל הם לא מוותרים על החלום של לחבוק תינוק ולחזור איתו לארץ. הם עוברים סיוטים, שאין כדוגמתם, כל דבר שיכול להסתבך – מסתבך. ובכל זאת, אפשר להסיר את הכובע לפניהם. הם לא ויתרו, למרות כל הקשיים, וניצחו.