איב סן-לורן היה מעצב אופנה צרפתי ידוע. עולמו ודאי היה מוצף ביופי אסתטי, דוגמניות יפות והילת כוכבים. אבל כל זה רחוק כשנות אור רבות מעולמם של שלושת גיבורי הספר הנקראים על שמו. איב, סאן (סאני) ולורן עמיזדה. בזמן הווה מנסים שלושת האחים הבוגרים, שגיליהם נע בסביבות הארבעים, לשרוד את עברם המשותף בבית הוריהם.
זהו רומן מדהים בעומק שבו, וביכולת הכתיבה המופלאה של המחברת. על גב הספר נכתב: "בכישרון יוצא דופן, בכתיבה סוערת, באומץ ובהומור מושחז, אבל גם באחריות, ברגישות ובביטחון, מובילה דיסטל את הקורא בין חדרי הבית הישן ההוא ברמת גן, ומשם אל ההווה של הדמויות הבלתי נשכחות שיצרה. הספר הזה... מתאר את החומרים הקשים ביותר בתוך התא המשפחתי, ועושה זאת בנאמנות כה רבה לגיבוריו ובהומור כה משובח ועמוק, עד שהוא שמאפשר לצלוח גם את החיים האלה, ההם."
קראתי את הספר בנשימה עצורה. איב הבכורה, היא בחורה רווקה, המבריקה בשכלה, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. היא עובדת, אבל אין לה ביטחון עצמי. הבית שבו גדלה לא לימד אותה כישורים חברתיים. היא אינה יודעת מה זה בית נורמלי, עם מערכת משפחתית טובה של אהבה, הערכה, עידוד וחום, כפי שצריך להיות כדי לגדול בריא בנפש. ולכן, כל עוד היא לא מקבלת עזרה בעצמה, היא אינה יכולה לעזור לאותה חבורת נוער בסיכון שמגיעה אליה לפגישות.
איב, היא זו שמספרת בגוף ראשון את סיפורה של המשפחה. אבל כשהיא עוברת לספר את סיפורם של אחיה, נעלם קולה, ואנו שומעים את מחשבותיהם בגוף שלישי, כאילו סופרו על-ידי מספר רואה ואינו נראה. הדברים הקשים שחוו מתגלים לפנינו לאט לאט בזוועתם. האב האלים, האם הרופסת המשתפת איתו פעולה. הטווס שרקמה האם ותלתה על דלת ביתם, הוא כמו שמותיהם, תלוש מהמציאות, שהיתה מאבק הישרדות יומיומי מתוך פחד ואימה.
סאני, הבן האמצעי של המשפחה, הוא מחונן, ובעל דוקטורט בפילוסופיה. אבל אנחנו מגלים את זה בשלב מאוחר יותר, להפתעתנו, אחרי שגיבשנו דעה שלילית עליו כחדל אישים, שלא עובד, שמבלה את זמנו בלא לעשות כלום, ושאינו מחובר לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו, ושאיתה יש לו מערכת יחסים משונה.
האחות הקטנה, לורן, חיה בתוך הדימדומים. היא גרה בנפרד מבעלה, ואמורה לגדל את בתה הקטנה, קשרל, אבל למרות שהיא אוהבת אותה מאד, אין היא מצליחה לתפקד כאמא, מי שמתגלה כ"מבוגר האחראי" היא הילדה הקטנה.
רגע אחד מכונן עובר על השלושה כשהם נקראים בדחיפות על-ידי השכנה אל אביהם המכוון אקדח לרקתו. הוא מתאבד אל מול עיניהם, ובמהלך השבעה, הם עוברים תהליך. פצעים ישנים שנפתחים, מזדככים, וסוללים את הדרך להבראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה