האיש משם מאת יצחק בן-נר

כתבה:  ד"ר רותי קלמן

פעם, לפני כל האינתיפאדות, נסעתי עם בעלי בחזרה מחברים בשרון ואיכשהו נכנסנו לג'לג'וליה. המבטים החשדניים של תושבי המקום, וההרגשה שאתה לא באיזור מוגן, לא הרפתה מאתנו עד שנעזרנו במשטרה ערבית, שהראתה לנו את הדרך החוצה. הסיבה שאני מספרת לכם את ההתגלגלות למקום זר ועוין, קשורה בסיטואציה שבספר הזה 'האיש משם'. אין זה ספר חדש. זוהי מהדורה מחודשת, אבל זרות העקורים והוויכוח הישראלי-ערבי עדיין רלוונטיים.

בסוף 1947 יוצא צעיר ארצישראלי, שלחם בין שורות החיילים הבריטים במלחמת העולם השנייה ונקטעה ידו, לכיוון פלשתינה. התקופה היא בדיוק ערב הצבעת האו"ם על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. לבחור אין שמץ של מושג על כך. הוא מיטלטל בדרכים, עמוס במשככי כאבים, בשל פציעתו הקשה, ואת דרכו הארוכה הוא מעביר בעיקר בתנומה מתמשכת. כשהוא מתחיל להתעורר הוא מוצא עצמו ברכבת עמוסה וצפופה, העושה דרכה לפלשתינה דרך מצרים. מולו יושב רופא מצרי צעיר, בשם מישל סאראג', והם מתיידדים. הקרון צפוף, הרבה עקורים ממולדתם מצטופפים על הרצפה. אך בדיוק כשהם מגיעים למצרים מסתבר לנוסעי הרכבת, שמצרים הופכת לתחנתם האחרונה, שכן בעקבות הצבעת האו"ם, הפכה פלשתינה לשדה קרב בין הערבים ליהודים. אין יוצא אליה ואין בא "נקלעתי אל עיירה מדברית נידחת בארץ אויב, ומצבי המיוחד לימד אותי להיות שלֵו."

העקורים מוצאים עצמם תקועים בעיירה מצרית על גבול ישראל, הבחור מתעלף מכאב, והרופא לוקח אותו לבית ארוסתו ממשפחת נוואד. שם נוהגים בו הכנסת אורחים, מטפלים בו ובעיקר ממלאים את צרכיו הבסיסיים, לפעמים באיבה, לפעמים בהבנה, וגם מתוך מניעים נסתרים שיתבררו לו רק בסוף. הוא תוהה מה הוא מרגיש כלפי המדינה שנלחמת עכשיו על חייה. אין לו שם משפחה, יקירים, רכוש או עתיד, ולכן לכאורה אין לו מה להתגעגע אל העולם ששם " מאחד העקורים הוא שומע שצבאות ערב פלשו לישראל והיא שטופה בדם, וששוחטים שם את כל היהודים. ובאיחור של חודשיים-שלושה הוא שומע, על הכרזת העצמאות בישראל ולמרות תהיותיו "לא יכולתי להשתיק בקרבי את הדאגה, את הייסורים ואת הרצון להיות שם, ואפילו במחיר חיי – להשתתף במלחמה המתחוללת מעבר לגבול. מי יבין זאת."

בינתיים הצבא המצרי מובס, והוא מתחיל לראות לא רק את הפצועים המצריים אלא גם מטוסי מגן דוד ישראלים מפגיזים את נמל התעופה שליד העיירה.
ארוסתו של הרופא באה אליו בטענות: "אתם גזלתם ארץ מהאנשים שישבו בה מאות שנים..." והוא עונה: "את טועה... יושבים שם יחד מוסלמים, יהודים ונוצרים, ואילו רצו בכך הערבים, המלחמה הייתה נמנעת מראשיתה וכולם היו ממשיכים לחיות בשלום ובשלווה!" איך אמרנו? הוויכוח הרלוונטי, שכנראה יימשך לעד. מעניין, ומלא תהפוכות.