"מחנה רכיבה לבנות" מאת אנטון דיסקלפאני

כתבה: ד"ר רותי קלמן

תיאה אטוול היא נערה צעירה, המבלה את ילדותה ביחד עם סם, אחיה התאום, ובן-דודה, ג'ורג'י. אבל לתיאה יש תכונה גרועה בולטת. היא נמשכת לאסור. ועד כמה שהיא פקחית, אין היא מצליחה לעצור בעד עצמה, למרות שהיא יודעת שהיא נכנסת לצרות. וכך בגיל ההתבגרות, היא מכניסה לצרות לא רק את עצמה, אלא גם את אחיה ובן-דודה. צרות, שמשנות את חיי שתי המשפחות לעולם. כתוצאה מכך נשלחת הנערה למחנה "יונלוסי", בית-ספר, שהוא גם פנימייה לבנות, כשחלק ניכר משעות הלימוד, הן מבלות ברכיבה על סוסים. לימים תלמד תיאה, שגם אמה בילתה זמן רב בבית הספר הזה, ושאופייה של האם היה שונה ממה שהכירה הנערה.
לתיאה, שמעולם לא נחשפה לאנשים אחרים, למעט משפחתה, גורם המחנה להלם גדול, במיוחד לנוכח העובדה, שאביה, שמביא אותה למקום, לא מגלה לה, שנשלחה לכל השנה, ואפילו למעלה מזה, ונותן לה לחשוב שהגיעה אך ורק למחנה קיץ.

לאחר שהיא מתאוששת מהלם הידיעה, ומהלם הסביבה, היא מתחילה למצוא את מקומה בקרב הבנות, כשהיא מתבלטת בכישרון הרכיבה שלה. השהות הממושכת במקום מלמדת אותה על אהבה, תשוקה, על מותר ואסור, על ידידות אמת והתבגרות "אמנם מחנה יונלוסי היה מקום מוזר בעיניי, אך התרגלתי אליו במהירות. כשהגעתי, לא העליתי על דעתי שלא אתגעגע הביתה, אבל מסתבר שהלב האנושי הוא הפכפך וגחמני."

התקופה היא התקופה הכלכלית הקשה של שנות השלושים בארה"ב, הנותנת את אותותיה גם במחנה הבנות, כשהידיעות על המצב הקשה בבית, מגיעות אליהן. חלקן נאלצות לעזוב, באין מי שישלם את שכר שהייתן, וחלקן מקבלות תמיכה חלקית. נערות מבתים עשירים, מוצאות עצמן לפתע, בתחתית הסולם. משפחתה של תיאה שורדת בזכות הפרדסים שלהם, והאב אף עוזר לאחיו לשרוד גם-כן. אבל הקרע הנפשי, שנפער בין תיאה ומשפחתה, ובין הוריה ואחיה לבין הדודים והבן-דוד, הוא ללא תקנה. ההורים כותבים לה, כל אחד מהם לחוד, מפעם לפעם. זרים וקרובים כאחד.

"הלוואי שהייתי יכולה לראות אותך, תיאה. הלוואי שהמצב היה שונה. היית אמורה להישאר הילדה שלי עוד קצת. שלושתכם הייתם אמורים להישאר ילדים עוד קצת. די, אני ארפה מזה. מפתיע אותך לקרוא מכתב סנטימנטלי כל כך מאמא שלך? גזמתי את כל הוורדים... עקרתי את כל מה שנבל... סם עזר. אחיך הוא עדיין אחיך... אני יודעת שכתבת לו. אני יודעת שהוא לא כתב לך בחזרה. הוא עדיין המום, תיאה... ג'ורג'י בסדר. סם אמר ששאלת עליו. תתעטפי היטב שם בהרים... שמרי על הבריאות. באהבה, אמא.
בסופו של דבר חוזרת תיאה למשפחתה, ובונה לעצמה חיים חדשים, כשהיא מבינה שמה שהיה לעולם לא יתקון מחדש, אבל החיים נמשכים.