כתבה: ד"ר רותי קלמן
הספר 'האיש שלנו בהוואנה' אינו ספר חדש. גראהם גרין כתב אותו ב-1958 לפני משבר הטילים בקובה שהתרחש בשנת 1962 בין שתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. ולמרות שהעלילה מתרחשת קודם לכן, אפשר להרגיש במתח פוליטי בקובה, ובאווירה של חשד וריגול.
אבל בניגוד לספרי מתח וריגול שאנו מכירים, כאן מדובר בסאטירה פוליטית ובסוג של פארודיה משעשעת על ריגול עם מצבים קומיים בהחלט. במרכז העלילה עומד וורמולד, סוכן שואבי אבק, ש"נשאב" לתפקיד של ריגול מטעם הסוכנות הבריטית לריגול. הוא כמובן לא מוכשר לתפקיד, וכל רצונו, להרוויח כסף, כדי לממן את גחמותיה של מילי, בתו היחידה והיפה, שיש בה שני קצוות מנוגדים. מצד אחד היא מתבגרת מפונקת, שמבקשת מאביה לממן כל מה שמתחשק לה, למרות שהיא מבינה שהוא לא מרוויח הרבה, ומצד שני, יש בה אדיקות קתולית נזירית, תוצאה של ההתחייבות שנתן וורמולד לאשתו, רגע לפני שעזבה אותו, שייחנך את הבת בדרך הקתולית.
וורמולד אינו יכול לעמוד בתחנוניה של בתו לממן את אהבתה לסוסה, על כל מה שכרוך בכך: קניית הסוסה, לימודי הרכיבה, אחזקת הסוסה באורווה וכולי. הוא מחליט להיכנס לתפקיד המרגל הבריטי היחיד בהוואנה, ש"מוצע" לו על ידי הסוכן הבריטי הותורן, או יותר נכון די די נכפה עליו בתואנה של חובה כלפי אנגליה. "לא הבנתי באיזה אופן אני עשוי להועיל לך." "אתה אנגלי, לא?" אמר הותורן נמרצות. "ודאי שאני אנגלי." " ואתה מסרב לשרת את ארצך?" "לא אמרתי את זה. אבל שואבי האבק שואבים חלק גדול מהזמן שלי." "זה סיפור כיסוי מצויין," אמר הותורן. "חשבו עליו לפרטי פרטים. המקצוע שלך מריח כמו משהו טבעי למדי."
רק אחרי שמתחילים לממן את תפקידו זה, הוא מבין, שהוא צריך גם "לספק את הסחורה" ללונדון. מכיוון שמצופה ממנו לגייס כמה סוכנים מקומיים, ולדווח מדי פעם, ואין לו שמץ של מושג איך לעשות זאת, הוא מחליט להמציא סוכנים ולהמציא דיווחים. וכשהוא מתחיל, הוא מצליח לרקום דמויות מלאות, עתירות אופי ופעילות, ומדווח עליהן, ועל הדיווחים הפיקטיביים, כמובן, שהם מספקים לו. אמנם מרגל הוא לא, אבל הוא מגלה להפתעתו שיש לו יכולות ספרותיות, ושלא רק שהצליח ליצור דמויות מעניינות, אלא שהן מתחילות להיות עצמאיות, כמו אצל סופר טוב, שדמויותיו נראות כל כך אמינות כמו דמויות חיות. ואכן גיבוריו של וורמולד כבר פועלים לבד, ובשלב מסויים, הופכים למציאותיים, מה שמסכן את חייהן שקרמו עור וגידים להפתעתו של וורמולד.
בלונדון מקבלים בברכה כל מה שהוא שולח. כשהוא מבקש כסף, הם שמחים שיש פעילות ומספקים לו, כשדיווחיו (הפיקטיביים) הולכים ומתרחבים, הם מחליטים שצריך להוסיף לו גם את ביאטריס כמזכירה וגם את רודי, כעוזר למנהל חשבונות, שמגיעים להוואנה ומתמקמים במשרדו הקטן.
וורמולד מאבד שליטה בעולם שברא וקם על יוצרו. ענייני הריגול הולכים ומשתבשים, והופכים לפוליטיים ומסוכנים יותר ויותר, כשסוכניו, יצירי דמיונו, נרצחים להפתעתו במציאות. ואפילו חברו, ד"ר הסלבאכר, מוצא עצמו מסובך בעלילה לא לו. ביאטריס מזכירתו מתגלה כעוזרת מוצלחת ביותר שעוזרת לו איכשהו לצאת מהסבך. פארודיה. כבר אמרנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה