'ויקי ויקטוריה' מאת גיא עד

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

הסופרת גיא עד היא כלת פרס ראש הממשלה. ספרה 'הבאר־שבעים' נכלל ברשימה הארוכה לפרס ספיר. מנימוקי השופטים: "גיא עד מטפלת ביד אומן בסיטואציות אנושיות המכילות מטענים רגשיים גדולים. היא מפרקת אותם ומטעינה אותם מחדש. מציתה את החומרים הנפיצים בדרך מרוסנת ומבוקרת. גיא עד היא סופרת איכותית מאוד, הסוללת לעצמה דרך ייחודית, מקורית ומבריקה."

'ויקי ויקטוריה' הוא ספרה השישי של גיא עד, והוא בהחלט עומד בסטנדרטים שניכרו בספריה הקודמים. 

הדמות הראשית ברומן שלפנינו היא ויקי מנילה, בחורה צעירה מאד ואם יחידנית לילד בן 8. ויקי מחליטה לצאת לעצמאות ולעזוב את בית הוריה. ההורים עזרו עד כה לגדל את בנה. בדירה החדשה ברחוב גוטליב בתל-אביב, יש אדנית רחבה ומעקה שיישמשו אותה מעתה כמרפסת צרה, אך חיונית כאוויר לנשימה. "שישה בינואר. אוויר נעים. ויקי עצמה עיניים. כל כך צעירה, עם ילד בכיתה ג', כשהיא רק בדרך לחיים, אפילו לא על נתיבם. אם לא היה לה ילד, הו הו, היא צחקה בסלחנות, אחרי שנתפסה מורחת את עצמה בזמן אמת...היא היתה מאושרת – דירת שלושה חדרים רק לה ולדניאל. הבוקר הם הגיעו לכאן עם ההורים שלה. סידרו את הדירה וניקו אותה. הלילה דניאל והיא יישארו כאן. זהו."

העצמאות שלה, היא בעצם גם האחריות שלה. דבר והיפוכו. הדרך החדשה לא תמיד עוברת בקלות, והתלות של דניאל, תהיה לעיתים מעיקה על האם הצעירה מדי, שאינה יכולה לחלוק מטלות של גידול ילד עם איש. בבדידות שתתלווה אליה בדרכה החדשה, היא תתרחק ותיצמד, חליפות, לזוגיות החזקה של שכניה, גאולה ואיזידור. כשהיא מנסה לתהות על סוד הקשר המופלא והאינטנסיבי, בין האישה שלא ניחנה בתווי פנים יפות, בלשון המעטה, לבין הגבר השרמנטי העיוור, שאוהב אותה אהבת נפש, ואולי מודל האהבה הזה, הוא שיכוון אותה כיצד לנהוג במקרה של אילן נוימן, מבוגר־לא־אחראי, שמנסה לנצל, ולא בפעם הראשונה, נערות שנופלות ברשתו.

דמות דומיננטית אחרת ברומן היא דמותו של מתי ליבר, בחור צעיר, הגדל בצל אסון התאונה של אחותו הגדולה, ויקטוריה, שנהרגה באותה התאונה. אובדנה, הוא אובדן המשפחה, שלמרות היותם רוקחים, אין הם יכולים לרקוח את התרופה לליבם המרוסק. הבן הקטן שנותר – נזנח. האחות הגדולה ששיתפה אותו, כמעט בכל דבר, למרות פער הגילאים שביניהם, נשארת רק בזיכרונות ובחלומות, וחסרונה ממלא את חייו ומעקרם. בלא שיבין למה, הוא נמשך לויקי, האם הצעירה עם הילד, שנכנסת עם דניאל ל'אברמסקי' מוסד קולינרי תל אביבי, שהדמויות כולן חגות סביבו ובתוכו.

מעגלי כל הדמויות מושקים זה לזה, לא תמיד בידיעתן. כשויקטוריה קוראת לאחיה מתי סיפורים בילדותו, היא נוהגת להירדם במיטתו, מכווצת לצדו, מוותרת על חדרה, כשרגל אחת נותרת מונחת על השטיח (רמז לכך, שבכל זאת היא תחרוג מתישהו מהאחדות הזו שבין האחים). במקום ובזמן אחר, חושב איזידור באופן מטאפורי, שבהשאירה את דירתה כמקום ששייך לה בלבד, משאירה גאולה רגל חופשית מחוץ לטווח הראייה שלו, מה שממלא אותו חששות ומדיר שינה מעיניו. כאשר יתגלו הסודות של כל הדמויות, ויובנו הקשרים שבין המעגלים – יהיה ברור, כיצד לפרום אותם לעד, או להיקשר יחד בקשר של חיים חדשים.