יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

'ממלכת הקבצנים' מאת פאולינה סיימונס מאנגלית: ורד רוזן

כתבה: ד"ר רותי קלמן


זהו ספר שני בטרילוגיה עם השם האוקסימורוני 'סופו של הנצח'. הספר הראשון נקרא 'לוכד הטיגריסים', וגם עליו כתבתי בבלוג זה.

בספר 'ממלכת הקבצנים' אנו נסחפים עם ג'וליאן במנהרות הזמן, בחיפושיו אחר אהובתו הנצחית. פעם בשנה הוא יכול להיכנס באותה פירצת זמן של המרידיאן ולעבור לתקופה אחרת של אהובתו בעברה. כמו אורפאוס מהמיתולוגיה היוונית, שסירב להשלים עם מותה של אהובתו, אאורידיקה, והצליח בעזרת נגינתו למצוא מעבר אל עולם המתים, בעזרת כארון, כך מצליח ג'וליאן, בעזרת השאמאן דווי, למצוא את הפירצה למעבר בין שני העולמות. אך כמו שמכשול הציווי, שלא להביט לאחור, מכשיל את אורפאוס, והוא אינו מצליח להחזיר את אאורידיקה מעולם המתים, כך יש מכשולים שעומדים בפני ג'וליאן, והוא מנסה בכל פעם מחדש ללמוד מה נכון לעשות.

הוא אינו מזהה את גילגולה הקודם של אהובתו, במראה שלה או בהתנהגותה, אלא הוא מרגיש את זה בנשמתו, ויודע בוודאות שזהו גלגול קודם של ג'וזפין. מה שמאפשר לו לדעת, שזו אכן האחת שלו, הוא שמה. כולן מתחילות באות מם, ושמות אמהותיהן מתחילות באות אלף, ומה שעוד מאפיין אותה, הוא אהבתה לאמנות הבמה.

כדי להכין עצמו למעבר, הוא מתאמן כדי להיות חזק. הוא קורא המון על העבר, הוא לומד לבצע תיקונים, לשרוד. ואז הוא עובר למקום שבו הוא אכן צריך לשרוד. הוא מוצא עצמו עובד בפרך, כדי להתקיים בעולם שהוא אינו רגיל אליו, ועובד קשה, כדי להמציא עצמו מחדש אל מול אהובתו הישנה-חדשה. לפעמים המשיכה והאהבה מתרחשות במהרה, ולעיתים קרובות יותר, לוקח זמן רב עד שהיא נענית לרחשי ליבו. 

"לבו ונשמתו של ג'וליאן שרויים במלחמת אזרחים. הוא זקוק להיות איתה, אך הוא רוצה להציל אותה. האם שתי האפשרויות עולות בקנה אחד? או שהן עומדות בניגוד חריף?... איזו דרך... האם יש דרך נכונה? אבל אם אין, אז מה לעזאזל משמעות החיים?" והוא תוהה, האם בעצם העובדה שהוא מגיע אליה, הוא גוזר את דינה? האם הוא יכול לא להפוך אותה לאהובתו ולא לגעת בה, ובכך יציל את נשמתה? הוא לא יודע.

בכל פעם הוא נזרק באיבחה, בחזרה לעולמו. הוא מגיע קרוע, שסוע, מוכה, ומלא חבלות, ולוקח לו חודשים להתאושש גופנית. כשהוא גם הרוס נפשית, מהקריעות המחודשות מאהובתו. לא עוזרות לו מחאותיו של חברו הטוב, אשטון, שמתריע על הסכנות לנשמתו וגופו, ועל ההבנה הקשה לעיכול, שג'וליאן מוכן לעזוב את חברו הקרוב ביותר ולהישאר לעולם בעולם החדש-ישן של אהובתו, תוך ויתור עליו, על אשטון. בזמן הווה, נראה שעברה רק שנייה למי שעמד לידו, בזמן המעבר לעולם אחר, ואילו עבור ג'וליאן, מדובר בלפחות חודש וחצי של שהייה בעולם אחר, זר, עויין, בהישרדות, שהיא לא רק כלפי עצמו, אלא גם בניסיונות להציל את אהובתו. 

בשלב כלשהו, הוא גם מבין, שהוא כל כך שקוע בעולם שלו, ובמעברים, ובאהבתו, שהוא לא באמת חי. וגם, שהוא לא באמת היה חבר לאשטון ולגוון, כפי שהיה צריך להיות. ונשאלות שאלות, על-ידו, ועל-ידנו, הצופים:

האם אין ערך מוסף לחברים החיים אל מול האהובה שמתה?

האם עליו להניח לעבר, ולג'וזפין, ולנסות לחיות מחדש, כפי שמבקש ממנו אשטון שוב ושוב? או שעליו להוסיף ולנסות לחדור לעולם המתים כמו אורפיאוס, ואולי בפעם הבאה יצליח? והאם, וזו שאלת השאלות: האם מותר לו להתערב בגורל? האם כמו אוידיפוס, שניסה לשנות את הגורל שנקבע לו, ולא הצליח, ינסה ג'וליאן לשנות את הגורל שנכתב לה ולו, ויצליח? האם כמו אוידיפוס, דינו להיכשל לנצח? האם זכות הבחירה בנוגע לעולם שמעבר, באמת בידיו, בידינו?

כנראה שנדע זאת, ואולי – לא, רק בסוף הספר השלישי של הטרילוגיה המהפנטת הזו, שבה שאלות קיום ומהות, נשאלות שוב ושוב, ומעלות בנו מחשבות.

אני מחכה כבר ליציאת התרגום של הספר השלישי. ובינתיים מציעה לכם לקרוא את הספר המרתק הזה. 700 עמודים שעוברים ביעף.


אין תגובות:

פרסום תגובה