כתבה: ד"ר רותי קלמן
מזמן לא קראתי ספר שאינו ספר מתח קלאסי, ואינו ספר בלשים, ובכל זאת נותרתי סקרנית כל-כך לאורכו ולרוחבו. מרותקת. מהרהרת. משועשעת.
נושא גלגולי נשמות, אינו נושא חדש, וכבר עסקו בו רבים וטובים, כמו גם בקבלה היהודית, וגם סופרים דוגמת פרנץ קפקא בסיפורו 'הגלגול', או פאולינה סימונס בסדרת 'סופו של הנצח', שהיא הכי קרובה במספר מוטיבים לרעיון שבספר שלפנינו, ובכל זאת שונה מאד.
מי הוא גיבור הספר? קשה להגיד. האם הוא גץ מחורביצה מראשית המאה ה-17? האם הוא גדליה מוונציה מ-1720? ג'ימול מפאס 1856? גוליית הפרעוש מדכאו 1942? או האם הוא גרישה מישראל של 2020? "נשמות יקרות" הוא אומר בפנותו אל קוראי הספר "רק היום, כשלוש מאות שנה לאחר מכן, אני מעז להודות שהגנדרנות של ימי נעוריי גבלה בחוסר טעם. בתור נער גבוה ועב בשר בלטתי בין הבריות גם ללא הלבוש הטרזני, ובאמת איני יודע מדוע השוויתי את עצמי ליום של קיץ. ייתכן שהגנדרנות, ממש כמו הזללנות, נועדה לגץ. את הילד הרעב שהייתי הלעטתי במעדנים, למענו החלפתי צמר מעקצץ במשובחים שבאריגים".
בכל גלגוליו תהיה לצידו נשמתו התאומה: גיטל, גיילה, גבריאל, גרטכן. הגלגול האחרון הוא בישראל שנת 2020 והוא כבר לא יודע מי הוא באמת. בבלבול הנשמות, שאת גלגוליהן הוא זוכר, הוא לא באמת מצליח לחיות. אולי מפני שבגלגול הזה, הוא אינו מוצא את הנשמה התאומה שלו. אולי בלעדיה, הוא לא באמת מתקיים. הוא לא מתייחס לאביו כאל אביו וכך גם אל אימו. געגועיו מתמקדים בילדות שהוא זוכר מחורביצה, כשהוא שרוי רוב הזמן בחברת גיטל, אחותו. אביו פרץ ואימו מלכה, יהיו לעד בזיכרונו הוריו האמיתיים.
כשהוא מנסה להסביר לגיילה בוונציה שהיא אחותו גיטל, כפי שהוא מבין על־פי סימנים וחלומות שלה, היא לא בדיוק מבינה. אבל סכר נפתח בה: "גדליה התיישב ולעומת זאת גיילה קמה מכיסאה, ניגשה לאדן החלון ודיברה ארוכות על גורל, על בדידות, על אהבה. אם מילים היו מים – ונציה הייתה שוקעת במצולות באותו יום. מסתבר שכבר בחנות, כשהופיע על ארבע לרגליה, חשה בחוט נעלם הקושר ביניהם.... גדליה השתכנע לשעה קלה שאין זה משנה כלל אם זיכרונותיו על החיים הקודמים הם חלום או דימוי או שיר או רק תירוץ לשהות בחברתה. בעת שדיברה התכחש לגץ והסיר לשעה קלה מעל צווארו את עול הגלגול."
מוטיב המצבות יעבור כחוט השני בין כל הגלגולים. קירבתו אליהם מרמזת על קירבתו התמידית אל המוות, והשאלה של מה נותר מתחת למצבה נכונה גם לשאלה מה נותר מהנשמה לאחר המוות? האם כל נשמה עוברת גלגול? או שהגלגול הוא מנת חלקם רק של אלה שצריכים לכפר על חטא שחטאו בגלגול קודם? והאם אחרי כפרת העוונות, ייפסקו הגלגולים? האם יש נשמות שהן טהורות מכל חטא? שאלמלא כן, הרי שכל הנשמות עוברות גלגולים. האם לנצח תתגלגל הנשמה?
נושא מעניין. טיפול מבריק, וכמעט קליל, של רועי חן בנושא כבד. לקרוא. לחשוב, ואפילו לצחוק. הספר 'נשמות' היה מועמד פרס ספיר לספרות 2020. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה