כתבה: ד"ר רותי קלמן
כך נפתח הספר 'יוצאת מדעתי' של שרון מ' דרייפר, שהוא כולו מונולוג של מלודי, ילדה מבריקה, בת אחת עשרה, שנולדה עם שיתוק מוחין. המחשבות החכמות שלה, הידע הרב שהיא רוכשת, הזיכרון הפנומנלי, האהבה הגדולה של הוריה, ושל האנשים הסובבים אותה כמו גברת וי, או קתרין הסייעת, מאפשרים לה להגיע להישגים יוצאי-דופן, ללמוד לתקשר עם הסובבים אותה, ולהפיק את מירב התועלת האפשרית למרות הסיטואציה הקשה של מוגבלויות גופה.
הספר נמצא ברשימות רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך קרוב לשנתיים וצבר פרסים ומעריצים בכל העולם. דרייפר מצליחה בכישרון רב להיכנס לתודעתה של דמות שרבים מאיתנו לא היו מצליחים להגיע אליה אל מעבר למה שנראה מבחוץ, לרוב היינו מתעלמים ממנה, ובמקרה הטוב – מרחמים.
כאן יש לנו הזדמנות כקוראים לחוות מבפנים את מה שהיא רואה כשמסתכלים עליה ברוב המקרים (שאם היא מוגבלת גופנית היא בוודאי מוגבלת שכלית, ושאפשר לדבר לידה כאילו היא לא שומעת ולא מבינה), יש לנו הזדמנות לראות את חוכמתה, רגישותה, מחשבותיה, אהבותיה, ומה שהייתה רוצה (כשהיא ישנה היא חולמת שהיא ילדה רגילה, שיש לה חברים, איתם היא מדברת שעות).
ראויים לציון הם הוריה, שמעניקים לה אהבה ללא גבולות, מבינים אותה, ומתעקשים שתלמד בבית ספר רגיל, אם כי בכיתה מיוחדת, כדי שתלמד להתמודד עם החיים כפי שהם. חלק מהמורים מצליחים להיות רגישים, להבין מה הילדים רוצים, ולהתאים את תכנית הלימודים לרמת המישכל האמיתית. חלק אחר – מתייחסים אליהם כאל מפגרים, והילדים עם מגבלותיהם אפילו לא יכולים להסביר עד כמה הם מתוסכלים, ומה הפער בין מה שהם יודעים, למה שמלמדים אותם.
אחד המורים יוצר כיתת שילוב, בין ילדים רגילים למיוחדים. השילוב הזה מרגש מאד את מלודי, ולמרות שהיא מתאכזבת במקרים רבים, הרי שבכל זאת, נפתחות לפניה אפשרויות חדשות וטובות, שמאפשרות לה לתקשר עם אחרים, וסוף סוף, לשחרר את המילים והמחשבות והרצונות שלה, ולהראות לכולם מה היא יודעת, ומיהי באמת מלודי. דמות מעוררת השראה היא ויולט, גברת וי, שאצלה נמצאת מלודי בצהריים. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה