תרגם מיפנית והוסיף הערות ואחרית דבר: דורון ב. כהן
כתבה: ד"ר רותי קלמן
הרוקי מורקמי הוא סופר ומתרגם יפני. במשך עשרות שנים הוא פרסם סיפורת, ספרי עיון וספרים שתרגם ליפנית, בעיקר מהספרות האמריקנית. לשיא פרסומו הגיע, כשיצא לאור ספרו 'יער נורווגי', שנמכר ביותר מ-3 מיליון עותקים, ותורגם לשפות רבות. בין הפרסים בהם זכה על יצירתו הספרותית הענפה, אפשר למצוא את "פרס פרנץ קפקא" ב-2006, ו"פרס ירושלים" ב-2009.
מה מיוחד בספר 'יער נורווגי'? אין בו עלילה סוערת, אין בו עליות ומורדות דרסטיים, אין בו מתח של ספרות בלשית. ובכל זאת, חיכיתי לשעות שבהן יכולתי לקחת אותו שוב בידיי, ולהמשיך לקרוא.
דמותו ההגותית של ווטנבה הצעיר, מרתקת דווקא על רקע היותו שונה מבני דורו ומהסטודנטים שמסביבו, כשמי שנראה כאנטיתזה שלו הוא צעיר אחר ראוותני ושקוע בעצמו בשם נגסוואה. ווטנבה אינו הולך אחר האופנות, ואינו מנסה להתחבר לסביבה. הוא דבק בהרגליו היומיומיים, הצנועים ביותר, כמו חביתת הפטריות הקבועה בצהריים, עם סלט האפונה, הניקיון בשעות הקבועות, והמכתבים שהוא מתמיד לכתוב. הוא אפילו הולך ללמוד באוניברסיטה, לא כי הנושאים של הקורסים מעניינים אותו, אלא בתור תרגיל למשמעת עצמית, כפי שהוא כותב לנאוקו, באחד ממכתביו. מכיוון שאנו עוקבים אחר חייו ומחשבותיו, מתנהלת הקריאה אף היא, כמו העלילה, על מי מנוחות, ולא שחייו חפים מדרמות.
נאוקו, היא נערה צעירה, שמסתבכת נפשית, וסוגרת עצמה מרצון במוסד הבראה מיוחד. היא הייתה חברה של חברו הטוב ביותר, שהתאבד, ובכך נקשר גורלם של השניים, שאוהבים זה את זו, אך מופרדים בגלל בעיותיה הנפשיות של נאוקו. הצעיר מחכה לה בסבלנות, ומציין במכתביו, שכמו שהיא מטפלת בעצמה, כך הוא מותח בכל יום את הקפיץ של עצמו. מה שמצביע על כך, שלפעמים הוא תופס את מקומו בעולם, כמי שמתנהל על קפיץ כמו בובה, ולא כמי שחי באמת. הוא מרגיש שאין בידו דבר לעשות, אך היה שמח אילו האל היה מסדר את העניינים, כמו דאוס אקס מכינה, האל המתערב במחזות אוריפידס.
מפעם לפעם הוא נוסע אל נאוקו למוסד, ומבלה איתה ועם שותפתה לחדר, רייקו, בעיקר בשיחות ובנגינת גיטרה של רייקו. אחד השירים האהובים על שלושתם הוא "יער נורבגי", שירם של הביטלס, שמדבר על קשר תמים ופשוט בין שניים:
"I once had a girl / or should I say she once had me".
אחד המאפיינים של ווטנבה הוא הכֵּנּוּת, והנאמנות. ומעניין, כיצד הוא מנתב אותם כשנכנסת לחייו הצעירה התוססת וחסרת העכבות מידורי, שמשפיעה עליו עד שהוא אומר לה: "נראה לי שהתרגלתי לעולם בזכות הפגישה איתך" (ע' 174). אבל אין הוא יכול להיות שלה, כי ליבו ונאמנותו שייכים לנאוקו.
כתבה: ד"ר רותי קלמן
הרוקי מורקמי הוא סופר ומתרגם יפני. במשך עשרות שנים הוא פרסם סיפורת, ספרי עיון וספרים שתרגם ליפנית, בעיקר מהספרות האמריקנית. לשיא פרסומו הגיע, כשיצא לאור ספרו 'יער נורווגי', שנמכר ביותר מ-3 מיליון עותקים, ותורגם לשפות רבות. בין הפרסים בהם זכה על יצירתו הספרותית הענפה, אפשר למצוא את "פרס פרנץ קפקא" ב-2006, ו"פרס ירושלים" ב-2009.
מה מיוחד בספר 'יער נורווגי'? אין בו עלילה סוערת, אין בו עליות ומורדות דרסטיים, אין בו מתח של ספרות בלשית. ובכל זאת, חיכיתי לשעות שבהן יכולתי לקחת אותו שוב בידיי, ולהמשיך לקרוא.
דמותו ההגותית של ווטנבה הצעיר, מרתקת דווקא על רקע היותו שונה מבני דורו ומהסטודנטים שמסביבו, כשמי שנראה כאנטיתזה שלו הוא צעיר אחר ראוותני ושקוע בעצמו בשם נגסוואה. ווטנבה אינו הולך אחר האופנות, ואינו מנסה להתחבר לסביבה. הוא דבק בהרגליו היומיומיים, הצנועים ביותר, כמו חביתת הפטריות הקבועה בצהריים, עם סלט האפונה, הניקיון בשעות הקבועות, והמכתבים שהוא מתמיד לכתוב. הוא אפילו הולך ללמוד באוניברסיטה, לא כי הנושאים של הקורסים מעניינים אותו, אלא בתור תרגיל למשמעת עצמית, כפי שהוא כותב לנאוקו, באחד ממכתביו. מכיוון שאנו עוקבים אחר חייו ומחשבותיו, מתנהלת הקריאה אף היא, כמו העלילה, על מי מנוחות, ולא שחייו חפים מדרמות.
נאוקו, היא נערה צעירה, שמסתבכת נפשית, וסוגרת עצמה מרצון במוסד הבראה מיוחד. היא הייתה חברה של חברו הטוב ביותר, שהתאבד, ובכך נקשר גורלם של השניים, שאוהבים זה את זו, אך מופרדים בגלל בעיותיה הנפשיות של נאוקו. הצעיר מחכה לה בסבלנות, ומציין במכתביו, שכמו שהיא מטפלת בעצמה, כך הוא מותח בכל יום את הקפיץ של עצמו. מה שמצביע על כך, שלפעמים הוא תופס את מקומו בעולם, כמי שמתנהל על קפיץ כמו בובה, ולא כמי שחי באמת. הוא מרגיש שאין בידו דבר לעשות, אך היה שמח אילו האל היה מסדר את העניינים, כמו דאוס אקס מכינה, האל המתערב במחזות אוריפידס.
מפעם לפעם הוא נוסע אל נאוקו למוסד, ומבלה איתה ועם שותפתה לחדר, רייקו, בעיקר בשיחות ובנגינת גיטרה של רייקו. אחד השירים האהובים על שלושתם הוא "יער נורבגי", שירם של הביטלס, שמדבר על קשר תמים ופשוט בין שניים:
"I once had a girl / or should I say she once had me".
אחד המאפיינים של ווטנבה הוא הכֵּנּוּת, והנאמנות. ומעניין, כיצד הוא מנתב אותם כשנכנסת לחייו הצעירה התוססת וחסרת העכבות מידורי, שמשפיעה עליו עד שהוא אומר לה: "נראה לי שהתרגלתי לעולם בזכות הפגישה איתך" (ע' 174). אבל אין הוא יכול להיות שלה, כי ליבו ונאמנותו שייכים לנאוקו.
