דבורה עומר – אכן מפעל חיים / ד"ר רותי קלמן

לפני שנים ביקרתי עם בעלי בזיכרון יעקב ונכנסנו למוזיאון להנצחת משפחת אהרונסון ולתולדות המחתרת ניל"י. המוזיאון הוקם ב-1956 והוא ממוקם בעצם בשני בתי מגורים שנשתמרו. בית ההורים הוקם ב-1884 ובית אהרן ב-1896. כשראיתי את מכתבה האחרון של שרה אהרונסון, את חדר האמבטיה שבו הסתגרה ברגעיה האחרונים ואת הסליק שהוסתר שם, נזכרתי בספרה של דבורה עומר "שרה גיבורת "ניל"י", אותו קראתי בילדותי, ואשר השאיר בי רושם בל יימחק.

בימים אלו התבשרנו שהסופרת דבורה עומר זוכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. דבורה עומר היא אחת מסופרות ילדותנו, ודורות רבים גדלים על ספריה המרתקים עד היום. אין ספק שפרס מפעל החיים אכן מגיע לה. גם כיום, בגיל 80, עדיין ניכר יופיה של הסופרת, המזכירה לי את השחקנית ג'ולי אנדריוס ששיחקה בין השאר ב"מרי פופינס" ו"צלילי המוסיקה".

בין ספריה של דבורה עומר לקטנים: מגדל של קוביות בניתי, הנשיקה שהלכה לאיבוד, מעשה בלולי ה... והמשך בספרי הנוער המופלאים שלה.

על סידרת "דפי תמר" אומרת היום הסופרת, כי תמר היא הילדה שהיא עצמה רצתה להיות ולא הייתה. לתמר הבדיונית שכתבה יומן היתה משפחה. הורים ואחים. דבורה עומר הסופרת גדלה לבד בקיבוץ מעוז חיים. הוריה התגרשו בילדותה, אביה, משה מוסינזון, אחיו של הסופר יגאל מוסנזון,  שירת במרחקים ושנים היה רחוק ממנה, ואילו אמה נהרגה בתאונת אימונים של ההגנה בתקופת המנדט הבריטי. אולם אסור היה לספר לבריטים שהיו אימונים ולכן סיפרו לכולם שהאם התאבדה. זה מה שידעה דבורה עומר כל חייה. רק לפני 30 שנה עומר מגלה את האמת, אותה היא מספרת בספר "פגיעה ישירה". אז היא גם מתוודעת למי שירה את הכדור התועה.

עוד מספריה: אני אתגבר – סיפור בגוף ראשון של נערה פגועת מוחין, על מאבקה הבלתי פוסק במוגבלויותיה וביחס החברה. לאהוב עד מוות – סיפור אהבתם של זהרה ושמוליק, הממ"כפית והממ"כפ והקשיים שלהם לממש את אהבתם בימים של קום המדינה. הבכור לבית אב"י – על איתמר, בנו של אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית. הספר מתאר איך היה לגדול עם אחיו בביתו של מחייה השפה, מה שהיה בכלל לא קל, מסתבר. מכיוון שבאותה העת לא דיברו עברית בארץ, אלא רוסית, צרפתית, יידיש וערבית, החליט אליעזר בן יהודה שחייבים להחיות את השפה העברית כבעבר. לשם כך כתב מילון, פרסם עיתונים והכריח את ילדי ביתו לדבר עברית בלבד. כדי שלא יתקלקלו הוא אסר עליהם לשחק עם ילדים אחרים, מה שוודאי לא הקל על חייהם. קיצוניותו אמנם עזרה להחיות את השפה, אבל בני משפחתו עברו תקופה לא קלה, אם כי היו להם גם רגעי אושר רבים.

דמעות של אש  - לכתיבת ספר זה נסעה עומר במיוחד לוורשה כדי לכתוב על חייה של צביה לובטקין, מלוחמות מרד גטו ורשה, שלימים היתה ממקימי קיבוץ לוחמי הגיטאות ופעילה ב"אחדות העבודה" ותנועת "הקיבוץ המאוחד". אמא עשרה או צער גידול הורים, אמא עשרה פלוס, הכלב נו נו נו - על  תעלוליו של כלב המשפחה שאי אפשר שלא לאהוב אותו.

בספר "לאן נעלם קפטן קוק", אנו מגלים כיצד עוזר התוכי הנקרא "קפטן קוק" לילד רוני גת להתאקלם בבית ספר חדש. הספר קריא, מושך ומעורר הזדהות, כשהוא מביא את רגשותיו של הילד מול ילדי הכיתה הזרים לו, שהם כגוף אחד מולו. את החששות, המבוכה, הנסיונות המגששים ליצור קשר, הקשיים, וגם השמחה הגדולה כשהכיתה מקבלת אותו ואף עוזרת לו בשעת צרה.

בסדרת המנהיגים שלה יצאו: "דבורה עומר מספרת על הרצל", "דבורה עומר מספרת על בן-גוריון" ו"דבורה עומר מספרת על בגין". עוד יצאו ספרים רבים שלה על סיפורי התורה, ספרוני אגדות מעובדות כמו: אגדות ארץ-ישראל, בית המקדש, אגדות שבת, איש חסיד היה, אמשול לך משל, היה היה מלך, הפלא ופלא וחכמה ומעשי מרמה.

קרוב ל-90 ספרים כתבה הסופרת דבורה עומר. קצת יותר מספר לשנה, בהתחשב בעובדה, שלא התחילה לכתוב מיום היוולדה. אין ספק שעומר, בנושאי כתיבתה, הנוגעים להוויה היהודית והישראלית, בגישתה לכתיבה, וביכולתה לחוות את מגוון הרגשות והמחשבות, שכולנו חווים וחושבים, הצליחה להעשיר אותנו בהיסטוריה, בתרבות, ביידע וברגשות. ועל כך התודה.

קריאה נעימה ושבת שלום.

בין חברים – מפגש עם הסופר עמוס עוז

מפגש עם הסופר עמוס עוז

 ב-7 במאי 2012, התארח בספרית דימונה הסופר עמוס עוז שבא לשתף אותנו בקריאה ובתחושות שלו באשר לספרו החדש "בין חברים".

במשך 14 שנה, שימשתי כמנהלת הארכיון של עמוס עוז בספריה של אוניברסיטת בן-גוריון. מחוץ לארכיון עצמו, השתרעה שורה ארוכה של ויטרינות, שהכילו את כל ספריו של עמוס עוז, על כל מהדורותיהם ותרגומיהם (בסביבות 600 ספרים!). באחד מביקוריו של עמוס עוז בארכיון, "התלוננתי", בצחוק כמובן, ש"יעצור קצת", כי כבר אין מקום לכל הספרים. והוא בחיוך מתנצל טען להגנתו, שאינו אשם. שהרי הוא כתב רק מדף אחד בלבד. וכל מה שאנו רואים, זו כבר לא באשמתו. יש מהדורות, יש תרגומים חוזרים ונישנים ליותר מארבעים שפות.

 זה הסופר, שכותב וכותב ועדיין אינו יודע, אם הספר שזה עתה נולד, יתקבל על ידי הקוראים, או לא. וכל פעם – החשש ודאי. כשצלצלתי אליו להודות לו על הספר החדש ששלח לי במתנה, הוא אמר. "כרגיל, אין לי מושג מה יגידו. זה כמו לשלוח את הילד בפעם הראשונה לבית הספר, בלי לדעת איך הוא יעבור, איך הוא יתקבל, אם לא ירביצו לו ". 

הספר "בין חברים",  עד כמה שידוע לי, כבר התקבל בברכה. אני – אהבתי. בספר, שמונה סיפורים מחיי הקיבוץ. במרכזו של כל סיפור עומד אחד מחברי הקיבוץ, והחברים האחרים המוזכרים, הם אלה שהופיעו או יופיעו בסיפורים האחרים. כך מתקבלת תמונת היחיד בתוך הכלל של הקיבוץ, כמו ברשומון, הז'אנר שנותן בכל פעם את אותה הסיטואציה, אך בהתרשמות של מישהו אחר. כשאנחנו מגלים בסיפור מסויים, דמויות אחרות שכבר הופיעו קודם, זה נותן לנו תחושה שאנו כבר מכירים אותם. תחושה של מכרים, כמו בקיבוץ, שכולם מכירים את כולם. אבל זוהי רק תחושה. כי גם בקיבוץ, כפי שעמוס עוז מבהיר לנו מתחת לפני השטח, כל אחד הוא רק לעצמו. כל אחד זר ובודד בתוכו, והקיבוץ, על מדשאותיו ונופיו היפים, אינו פותר בעייה זו. הקריאה אם כן מתקדמת בין נופיו היפים של הקיבוץ וההוויה הקולקטיבית האידיאולוגית שלו המתקבלת אפילו מתיאורי הנוף: "לפנות בוקר החל הגשם הראשון לרדת על בתי הקיבוץ ועל השדות והמטעים. ריח רענן של עפר רטוב ושל עלים שרוחצו מאבק מילא את האוויר" לבין הקולות של הפרט העולים מין הבתים: האד ערפל דק שעומד בין הבתים, והציפורים הנדהמות שלהן קולות חדים ודחופים".

 בהקשר זה אפשר לנסות ולבדוק את המשמעות של שם הספר: "בין חברים". השם נשמע "קיבוצי" מאוד. שהרי חברי הקיבוץ נהגו לקרוא זה לזה "חבר". במבט ראשון – יש לכך משמעות חברית, חיובית. אנחנו "בין חברים" כלומר יכולים לחוש חופשיים. אבל המלה "בין" משמעה חיץ, מחיצה. ובין חברי אמת הרי לא צריכה להיות חציצה. יש למילים האלה גם משמעות הפוכה. אפשר "לסגור עניינים בין חברים", שיש כאן גם איזו קונוטציה שלילית.

הקריאה בספר שוטפת וקלה ואנו מתוודעים לסיפורים כגון אסנת, אשה נבגדת, שבעלה עזב אותה למען חברת קיבוץ אחרת, הכותבת מכתב לאותה אשה; או משה בן השש עשרה, שנקלט-לא-נקלט, בקיבוץ ונוסע לבקר את אביו המאושפז, או הניה האלמנה המנסה לגייס את תמיכת חברי הקיבוץ להצביע באסיפה הקיבוצית בעד יציאתו של בנה ללימודים, ועוד סיפורים, שכולם משקפים חיים אנושיים, ורצונות אמיתיים, וכל זה באווירת הקיבוץ.

שווה קריאה! 

שלכם באהבה
ד"ר רותי קלמן
מנהלת הספריה העירונית דימונה

יום הולדת שנה / ד"ר רותי קלמן

שלום לקוראיי הנאמנים. יש מי שחוגג את סופה של שנה אזרחית, שהייתה קשה במישור הפוליטי, הגלובלי והלא גלובלי, ויש מי שחוגג תחילתה של שנה אזרחית חדשה.  מתוך תקווה לימים טובים יותר, ואותם – אני מאחלת לכולם.

אני שמחה לשתף אתכם בשמחתי הפרטית, במלאת שנה בדיוק לתחילת עבודתי כמנהלת הספרייה העירונית דימונה, ואני מאחלת לכולם להרגיש כמוני, ולבוא למקום העבודה בשמחה ומתוך תחושה של שליחות, המאפיינת כל עובד ציבור טוב.

למדתי המון, וכמו כל מי שלומד המון, גם אני יודעת, שעוד יש לי המון מה ללמוד. כך זה כשהעולם נפתח אליך, ואתה מגלה שכל ה"הרבה" שאתה יודע, הוא רק פיסה קטנה מאוד של ידע מתוך מה שקיים. פגשתי המוני אנשים חמים וטובים, היכרתי את הצוות שלי, שזורם איתי, שממלא נאמנה את תפקידיו, שמשתף פעולה זה עם זה, ואיתי. שכמוני לא שוכח שהוא שם בשביל לאפשר לקהל לבוא ולהרגיש בבית בספרייה. ובאמת השתדלנו השנה שהמקום יהיה פתוח, מזמין, חם ומחייך. השתדלנו שהמקום יהיה מלא פעילות, כמו מרכז תרבות אמיתי, כי זה מה שהספרייה אמורה להיות בעידן שלנו, ועדיין, לספק כל הזמן, כל שבוע, שפע של ספרים חדשים לכל הגילאים.

מי שרגיל לקנות ספרים, אולי צריך לשנות את התפיסה. גם אני רגילה לקנות. מדפי ספרייתי הפרטית מלאים לגמרי, ועדיין לא נגמלתי מהצורך הזה, לקפוץ מפעם לפעם לסטימצקי, ובמקביל לספרי ילדים שאני קונה מפעם לפעם עבור נכדיי, אני לא מתאפקת וקונה גם לעצמי. למה? זה מיותר לגמרי. הרי אין באמת היגיון בלהחזיק שורות של ספרים בבית, ולא לקרוא בהם שוב לעולם. לְמַה??? רק בגלל התחושה הטובה שהספר שלנו??? אבל, עם הרגשה אין מה להתווכח, ובשביל הרגשות שכאלה – טוב שיש לנו בעיר גם חנות ספרים מפתה ומזמינה. אבל, בספרייה העירונית נמצאים עשרות אלפי ספרים! הרבה מעבר למה שנצליח לקרוא כל ימי חיינו. אין ספור של סופרים, אין ספור של נושאים. רק לבוא ולקחת, ולהחליף עם מה שכבר נקרא, והכל בחינם, ואיך אפשר לוותר על השפע הזה? ואיך אפשר לוותר על הכיף שבשיטוט בין המדפים? וישיבה עם ספר בפינות הרכות והצבעוניות שהוכנו עבורכם.

הספרייה סיפקה השנה גם שפע חוויות מסוג אחר. היינו בקשר עם אירועי תרבות עירוניים: לילה לבן, ליל כדור הארץ, ליל המדע. קשרי הידידות עם העיר תל-אביב מתבטאים כרגע בתערוכה בספרייה של בית התפוצות בנושא חתונה באמנות. התרומה שלנו לעניין, היא הוספת שירים בנושאי אהבה וחתונה, ואלבום תמונות דימונאי שהולך ומתמלא עם הזמן (עדיין אנחנו מחכים לתמונת החתונה שלכם!!!). גנים הגיעו לפעילות בספרייה, וילדי דימונה שהגיעו לספרייה אחה"צ ראו מפעם לפעם הצגות יפות, שמעו שעות סיפור עם קלרה, השתתפו בסדנאות של הכנת סביבונים, בלונים, עפיפונים ועוד. כיתות הגיעו לפעילות בספרייה, בית האבות ומועדון לעיוור קיבלו מאיתנו פעילות נעימה עם המשורר משה אוחיון, ועם קלרה, וגם המרכז הרב-נכותי ואקי"ם.

למבוגרים הבאנו הרצאות בוקר, צהריים וערב (בימת הספרייה), סדנת קריאה עם אבישי מונק, סדנת כתיבה עם שז, סדנת טעימות קולנועיות עם מיכאל אקוטונס עם צחוקו המתגלגל ורצינותו הכובשת, וגם סדנת קיפולי נייר שאותה מעביר אלי חיון, לסבלניות ביותר. ואפילו ניתוחי שירים שאני מעבירה בעצמי אחת לחודש-חודשיים. בקיצור – יש פעילות שמוצעת בהרבה שמחה, תשומת-לב ואהבה.

האם באים מספיק מבוגרים לפעילויות הערב? האם תושבי דימונה מרימים את הכפפה? פה כבר התשובה רחוקה מלהשביע רצון. החבר'ה של אמצע החיים מגיעים. אבל מלבדם, מתי מעט. וחבל מאוד. דמי הכניסה למבוגר הם 10 ₪ בלבד. איני מצפה שדמי כניסה אלה יכסו את ההוצאה שבהבאת סופר, מרצה או בדרן. אבל אני מצפה שהמפגש יהיה מכובד, ומכובד פירושו, שמי שטרח להגיע לספרייה של דימונה כדי להעניק מידיעותיו ויכולותיו – ראוי שיקבל קהל בכמות סבירה. האם זו דרישה מוגזמת? או שצריך לוותר על פעילויות מסוג זה? מה אתם אומרים?

בשנה הלועזית החדשה תמשיך הספרייה לשרת בחום ובנאמנות את קהל מבקריה, תמשיך להזמין פעילויות עבור קהלה, וגם פסטיבל השירה יהיה, ובקיצור - תקבלו כל מה שהיה עד כה, ואף יותר. כבר עתה אנו יכולים להציע לכם לקרוא בחינם מגזינים מובילים ממחשב ביתכם. התנאי היחיד הוא להיות רשום בספרייה שלנו. בין המגזינים ניתן למנות את: דרך האוכל, הגה, מוטור, מסע אחר, נישה, גלילאו, גלילאו הצעיר ועוד. כמו-כן תוכלו לקבל עידכונים הביתה לגבי ספרים חדשים וכולי. בשנה הקרובה נתפתח בעניין הרשתות החברתיות וכך תהיה התקשורת בין הספרייה לקהל שלה טובה יותר.

באשר למועדון השחמט. המקום מוכן, הכלים קיימים, המדריכים מוכנים, אפילו הילדים כבר נרשמו. הבעייה היא עדיין תקציבית. איני יכולה להעלות בדעתי לבקש מהילדים לשלם בכל חודש סכום נכבד כדמי חבר, לכיסוי ההוצאות. לכן אנו מנסים להשיג את התקציב בדרכים אחרות, וזה מה שמעכב את פתיחת המועדון. ברגע שאדע שיש לי כיסוי כספי – ייפתח המועדון.

כמו שאתם רואים הספרייה מציעה שפע של חוויות, ואתם רק צריכים לשתף פעולה, לבוא ולהיות בקשר. אז – ביחד עם כל הצוות, אני מחכה לכם בספרייה. 

שלכם באהבה. רותי

ספרים מומלצים בספריית דימונה

המלצות על ארבעה ספרים

 ד"ר רותי קלמן – מנהלת הספרייה העירונית

הפעם אמליץ בפניכם על ארבעה ספרים שאני אוהבת מאוד ואשר נמצאים בספרייתנו.

  ואתחיל בקלאסיקה: כמעין המתגבר של הסופרת והפילוסופית איין ראנד. זהו רומן עב כרס, המספר את סיפורו של ארכיטקט, הווארד רוארק, המקדים את זמנו בסגנון בנייתו. הוא חסר פשרות כאמן, חסר פשרות כאדם. דמות מיוחדת היכולה להוות דוגמא לעמידה על עקרונות, על שאיפה למצויינות, על הקרבה למען הזולת. הקורא יכול לשאול את עצמו, האם הדבקות במטרה וההתעקשות עליה היא אגואיזם או רוח האדם האמיתית.

 ספר יפה על הסיפור התנ"כי של שמשון הוא הספר: דבש אריות של דויד גרוסמן. סיפור שמשון הוא אחד הסיפורים הדרמתיים, הצבעוניים ורבי העלילה שבתנ"ך. הלידה הפלאית, המאבק באריה, השועלים הבוערים, מלחמותיו של שמשון בפלישתים ואהבתו לדלילה. גרוסמן מעלה את הסיפור מנקודות מבט אינדיבידואליות ופרשנות מיוחדת במינה, כשהוא בוחן את חייו של שמשון דרך הטקסט התנ"כי.

 סאגה של שלושה דורות של נשים ניתן למצוא בסיפרה המקסים של אושרת קוטלר בנגל – איז'ה מיה. קוטלר, הידועה לרובנו כעיתונאית, מתגלה בספר זה כסופרת מרתקת. היא כותבת בשפה קולחת ואנחנו מרגישים את האנשים, ההוויה, יחסי נשים-גברים, דמותה של תל-אביב הצעירה, אנשי העלייה הרביעית, נגינה על פסנתר והעולם הגדול. אהבתי.

האפיפיורית יוהנה – ספרה של דונה וולפולק קרוס, הוא רומן מפתיע ביותר המבוסס על סיפור אמיתי. יוהנה הצעירה, המבריקה והמוכשרת מתמרדת כנגד אביה, וכנגד המגבלות החברתיות של ימי הביניים, האוסרות על נשים ללמוד קרוא וכתוב. זהו סיפור מרתק המבוסס על חייה של האפיפיורית יוהנה, דמות היסטורית שנויה במחלוקת, אשר הצליחה במאה התשיעית, כשהיא מחופשת לגבר "יוהן" (כשמו של אחיה שנפטר), לשלוט על העולם הנוצרי כאשה הראשונה והיחידה שישבה אי פעם על כס פטרוס הקדוש. סיפורה של יוהנה, מזכיר לנו את סיפורה של ינטל. הסרט "ינטל" בכיכובה הבלתי נשכח של ברברה סטרייסנד, הזכור ודאי לרבים מאיתנו, מבוסס על סיפורו של יצחק בשביס זינגר "ינטל בחור ישיבה". גם בסיפורו של בשביס זינגר ישנה דמות נשית, ינטל, בתו של רבי מנדל, מלמד כפרי דתי אדוק. היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים. אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, מה שמקובל היה ללמד בנים בלבד. כאשר אביה הולך לעולמו, מקצצת ינטל את שערה, מתחזה לבחור ויוצאת למסע על מנת למצוא ישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (כשמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור, מי שנחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו.

לסיום אביא את רשימת הספרים עליהם נדבר במסגרת מועדון הקוראים.

 ההרשמה נמשכת במחיר סמלי חד פעמי של 50 ש"ח (ולא כפי שפורסם בטעות).

 להלן הרשימה:

 1. קטארינה / אהרון אפלפלד. 2. תיאום כוונות / חיים סבתו. 3. חיי אהבה / צרויה שלו. 4. החיים כמשל / פנחס שדה. 5. רחוב המדרגות / יהודית הנדל. 6. מסע אל תום האלף / א.ב. יהושע. 7. אדם בן כלב/יורם קניוק.

                                                                                              שלכם באהבה. רותי

רגעים - נתן אלתרמן

בשנת 2011 יצא לאור כרך ראשון במהדורה חדשה על השירה העיתונאית של נתן אלתרמן (עורכי הסידרה כולה הם דבורה גילולה וגידי נבו).

הכרך שבידי נקרא: "רגעים: שירי העת והעיתון". עורכי הכרך: גידי נבו ואורן קלמן, ביחד עם החוקרת הראשית: מאירה יעקבא, הם אספו את השירים שכתב אלתרמן במדורים שונים בין יולי 1934 ועד סוף 1935. המיוחד בסדרה זו הוא בניסיונם של החוקרים לגשר בין פערי הזמנים, על-ידי מתן הסברים לכל המלים, הביטויים והאירועים, שהיו ודאי ברורים לאנשי התקופה, אך הם פחות ברורים לקורא של ימינו.

לדוגמא אביא לפניכם את השיר מלא ההומור: "קשה להיות ים". זהו השיר החמישי שהופיע במדור: "סקיצות תל-אביביות".

עונת הרחיצה בתוקפה והודה. / באים ובאים ובאים... / הים מתפקע מרוב עבודה, / מטיח ראשו בסלעים! // מבוקר עד ערב העיר מתקהלת, / רועשת, גועשת, דורשת: עבוד! / אמבטיה לאם, ואמבטיה לילד, / גלים לרכיבה לדודה ולדוד! //לשווא מתחנן הוא: - אני לא היסכנתי... / לשווא יתיפח: - אין כוח לסבול... / אני, רבותי, לא אוקינוס אטלנטי, / אני ים תיכון, לא קטן לא גדול...

אך מי זה ישמע עוד ומי יתבונן עוד? סביב צ'מפיונים מכל הגילים. / בפי כל מציל צורחות עשר סירנות / ולכל בחורה עשרה מצילים... // העור מתקלף ברתיחת שמן-זית, / תבל הפכפכת גועה והומה. / דייר מטפס על גבי בעל-בית, / "גזוזניק" חותר אל חיי אדמה... // ואמא צועקת: - אבוי, איפה אבא?! / ואבא עולה כמו ונוס מתהום... / וקורדי וגורג'י ויקה וצבר / ו"אסקימו קר רק היום"! // וגל אלי גל מנהם: - בא הקץ... / אחוז בי כהוגן, אחוזה! / כשלתי, עייפתי, אני מתנפץ... / העיר נטרפה בפסיכוזה!

בלילה הים בכאב-ראש משתטח, / נואק, מתהפך מצד שמאל אל ימין... / ובולע עוד ירח / כטבלת "קלמין".    י"ט באב תרצ"ד 31.7.1934.

והנה הפירושים בשיר זה: 

צ'מפיונים: צ'מפיון  (אנגלית: champion) – אלוף. גזוזניק – מוכר גזוז. עולה כמו ונוס מהתהום: ונוס, אפרודיטי בשמה היווני, היתה אלת האהבה והיופי. לפי ה'איליאדה' היתה בתו של האל זאוס, אולם בשירה המאוחרת מסופר כאילו נולדה מקצף הים (אפרוס ביוונית – קצף). בתקופת הרנסאנס ובתקופה הרומנטית נוצרו יצירות אמנות רבות בהשראת המיתוסים על ונוס, כשהמוטיב האמנותי הנפוץ ביותר הוא לידתה של ונוס מן הים. אולי הידועה ביותר היא יצירתו של צייר הרנסאנס האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי, בה מתוארת ונוס הנולדת מתוך גלי הים כאישה בוגרת (ראו 'המיתולוגיה' של המילטון, עמ' 29- 30). קורדי – יהודי בן הקהילה העתיקה כורדיסטן. לפני הקמת המדינה עלו יהודים רבים מכורדיסטן לארץ-ישראל. עם הקמת המדינה עלתה כמעט כל הקהילה היהודית שהייתה בכורדיסטן לישראל, למעט מספר קטן של יהודים שנשאר באזור. גורג'י: הכוונה כאן ליהודי מגיאורגיה, הידועה בעברית גם בשם גרוזיה (על פי הרוסית) ובעבר נודעה בשם גורג'יה (על פי הערבית). יקה: כינוי לאדם שמוצאו מגרמניה, המייצג תכונות של דייקנות, קפדנות, נימוס והעדר חוש הומור. מקור המלה הוא כנראה המלה Jeck, שפירושה 'טיפש' או 'ליצן' באחד הדיאלקטים של הגרמנית. המילה שימשה במאה ה-19 ככינוי גנאי בפי יהודי מזרח אירופה לכל גרמני באשר הוא, ולא רק ליהודים תושבי גרמניה. עם עליית יהודי גרמניה לארץ, דבק בהם הכינוי. אסקימו: קרחון (קרטיב) מים מוקפאים על מקל עץ עם צבעי מאכל בטעמי לימון, מנטה או פירות. אחד הפזמונים שאלתרמן כתב להצגה פרוספריטי" של תיאטרון 'המטאטא'... הוקדש לאסקימו...  (כאן קיצרתי – ר.ק) קלמין: (calmine, מהמילה האנגלית calm – רוגע) תרופת הרגעה המכילה אספירין וקפאין.

אין ספק שאלתרמן, בשירתו העיתונאית, מביא לפנינו, פיסות היסטוריה יפות המתעדות את החיים בארץ, כשהן מתובלות בהומור האלתרמני הסאטירי, כמו שתי השורות המשעשעות: בפי כל מציל צורחות עשר סירנות / ולכל בחורה עשרה מצילים... נחמד להביט כך אל העבר ולהכירו, ובכלל – לקרוא את שיריו של אלתרמן, זו חוויה אמיתית.

אין בספר זה ניתוח של מבנה השירים ומשמעויותיהם. אך לקורא בן ימינו, ניתנת האפשרות להבין את התקופה והטרמינולוגיה שלה, באמצעות מקבץ השירים שנאספו בספר, והמחקר המבורך המצורף לו. וכן, אם מישהו שאל את עצמו, אחד העורכים בכרך זה, הוא בני, ואני גאה בו מאד, ושמחה, מאד שמחה, על עבודת המחקר הגדולה, שנעשתה כאן, ביצירתו העיתונאית של גדול המשוררים הישראליים בעיניי, נתן אלתרמן.

אני אשמח לקבל תגובות על המאמר. האם אהבתם אותו? תגיבו כאן למטה

ד"ר רותי קלמן

אניד בלייטון ואחרים - ד"ר רותי קלמן

אניד (איניד מרי) בלייטון כתבה במהלך חייה 800 ספרים שתורגמו ל-90 שפות ונמכרו בלמעלה מ-600 מיליוני עותקים!!!

מלבד הסטטיסטיקה המדהימה הזו, אין ספק שכל אחד מאיתנו כבר נתקל וקרא חלק מהספרים שלה, הפונים בחלקם לגיל הרך ובחלקם לנוער. בין הסדרות המוכרות ביותר שלה אפשר למצוא את: עלילות נדי פעמוני (לגיל הרך) וכנראה שאני אישית אהבתי מאד סידרה זו, כי ממרום גילי המופלג אני עדיין זוכרת את נדי התמימון הקטן עם הכובע המצחיק בצורת פעמון ושמחה להיתקל בספריו במדור הילדים. על-פי סידרה זו הופקה בטלוויזיה סידרה מצויירת לילדים.

מי מאיתנו לא חווה בילדותו איזו התאגדות של חבורה, או מחתרת דמיונית. גם לי ולחברתי, ערגה, היתה מחתרת סודית. אבל כמובן שאני עדיין נאמנה למחתרת שלנו, ולא אסגיר את סודותיה, גם היום !!!... אבל את החבורות של בלייטון, שוודאי שימשו השראה לחלק מאיתנו, וסיפקו הרבה חוויות והתרגשויות, אפשר גם אפשר לקרוא (תוכלו לפעול על פי הטריק שלי: אני שואלת מהספרייה ספר ילדים, מצהירה שזה עבור נכדיי, או כדי לכתוב בעיתון... וקוראת לעצמי בהנאה גדולה!!!), ואני שמחה שעדיין ילדים ממשיכים ליהנות מהן, כך על-פי עגלת ההחזרות בספריה.

החמישייה הסודית היא אחת מהסדרות הידועות של בלייטון בימים אלו זכתה לתרגום חדש. החמישייה הם שלישיית אחים: ג'וליאן, דיק ואן הנשלחים בכל קיץ על ידי הוריהם לבת דודתם שבעיירה קטנה ושקטה בשם קירין. בת הדודה, ג'ורג'ינה, הנקראת ג'ורג', מצטרפת אליהם ביחד עם הכלב שלה, וכל החמישה חווים חוויות מעניינות הכוללות מעברים סודיים בין הבתים בין מאות השנים, ביקור באי המטמון, קרקס וטירות מסתוריות.

סדרה נוספת מוכרת שאף היא זכתה לתרגום חדש, של דנה אלעזר-הלוי, היא סדרת השביעיה הסודית. בסדרה זו, חוקרים שבעה ילדים תעלומות שונות המתרחשות בסביבתם. את הרפתקאותיהם מלווה קפצן הכלב ולעיתים מצטרפת גם אחותו הקטנה של ג'ק.

רוב התרגומים של ספרי אייניד בלייטון לעברית שייכים לאבנר כרמלי, ששמו האמיתי הוא שרגא גפני והם יצאו בעבר בהוצאת מ. מזרחי. עוד מספריה של בלייטון: הרביעייה והתוכי, התאומות בפנימיית סט. קלר, היער הקסום וחבורת הבלשים והכלב.

ועוד לקיץ אפשר להזכיר בין כל הספרים היפים והסדרות המגניבות לנוער גם את סדרת השקופים, שהיא סדרה משעשעת של גלילה רון-פדר המחברת בין  העבר המקראי לימינו. הגיבורים מגיעים מתקופת התנ"ך וצריכים להתמודד עם המאה ה-21. וכך כתוב על גב אחד הספרים הנקרא: חוק מס. 1: לא להתבלט:

"רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ"ך, שצריך להתרגל לכל ההמצאות החדשות שקיימות בעולם שלכם? רוצים לדעת מה עושה רוח רפאים כדי לא להתבלט? אם התשובה שלכם חיובית, אחים שלי ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!"

סדרה אחרת של ספרי ילדים נקראת איפה אפי? הסדרה נוצרה על-ידי צייר בריטי בשם: מרטין הנדפורד. בספרי סדרה זו מצויים ציורים עמוסי פרטים ודמויות. בתוך כל תמונה צריך לחפש את הדמות הנקראת: אפי. מה שמאפיין את אפי הוא כמובן לבושו: מכנסיים כחולים, חולצת פסים אדומים ולבנים, כובע צמר עם פונפון, מקל הליכה ומשקפיים. נשמע פשוט למצוא אותו? אז זהו, שלא. אפי מוחבא היטב בין מאות דמויות, שחלקן דומות לו, אבל לא לגמרי, וזה מבלבל. אפי גם מאבד לעיתים חפצים כגון, נעל, ספרים, ועוד וצריך למצוא גם אותם. משהו בסגנון: איפה הילד? במוספים של סוף השבוע, אבל הרבה יותר מסובך ומאתגר.

העיקר שיהיה לכם מה לקרוא!

קריאה נעימה

אחרי חצי שנה / ד"ר רותי קלמן

עברה חצי שנה מאז קיבלתי עלי את ניהול הספרייה העירונית בדימונה ואולי הגיע הזמן לעשות סיכום קטן של תחושות והתרשמות.

למדתי להכיר את הצוות של הספריה, וגיליתי את מה שכולכם כבר ידעתם. יש לי צוות נפלא. כל אחד עושה את עבודתו נאמנה. כולם נכונים לעזור ויש שיתוף פעולה כשצריך. מתגובות הקהל אני מקבלת אישור לכך. הדבר הראשון הטוב  שקורה לקהל שמגיע הוא האווירה הנעימה בספריה, שכן כולם עובדים לא בגלל שמשלמים להם משכורת, אלא בגלל שהם נהנים לעזור לקהל להרגיש טוב, נענים לכל שאלה ובקשה ככל יכולתם, עוזרים לבחור ספרים, ומאפשרים לקהל הסטודנטים ללמוד בשקט. כל אירוע בספריה, נרתמים אנשי הצוות לעזור ולהכין את המקום, להרים טלפונים, להכין כיבוד ולסדר. למחרת האירוע כשאני נכנסת מוקדם בבוקר לספריה. כבר מקדמות אותי צביה ומרים, המנקות, בשאלה המלווה בנימה של חרדה: היו אנשים? וכשאני אומרת, שהיו, והאולם היה מלא והערב היה מוצלח, הן מחייכות בשביעות רצון. כי גם הן שותפות לאהבת המקום, וגם הן רוצות שהכל יצליח, ולהבדיל, כשאני משתפת אותן בתסכוליי כשהקהל לא מגיע למרות שהמופע עצמו היה טוב, הן מנחמות אותי, כמו כל השאר, ואנו כולנו מקווים שבפעם הבאה יבואו. שהרי למי אנו מביאים מופעים ואירועים ומשלמים על כך כסף רב? עבורכם, ידידי הדימונאים, כדי להנעים לכם שעה קלה של תרבות ומוסיקה ושאר רוח.

ותחשבו באמת איזה דבר נפלא זה להגיע למקום שמקבל אתכם בשמחה ובחיוך ובמאור עיניים. מקום המעניק לכל הדימונאים שירותי קריאה בחינם, שעות סיפור בחינם, אירועי תרבות, מופעים וסדנאות במחיר סמלי, שמנסה להנעים את שהייתכם במקום בתערוכות, ובפינות ישיבה ובעיתונים יומיים, ואת הילדים בשטיחים מרהיבים, פופים ובובות ענק. מקום שבו אתם מוצאים לא רק ספרים על המדף, אלא גם אוזן קשבת, ואמפטיה ובעיקר חיוך. ואני חושבת שבשם רבים מכם אני יכולה להודות לצוות שלי על מה שהם מעניקים מכל הלב.

ידידי הדימונאים, הספריה קיימת בשבילכם ובחינם. הקיץ יהיה מלא בפעילות לילדים – הצגות ילדים, סדנאות ושעות סיפור מיוחדות. בשנה הבאה צפויים לכם אירועים מעניינים אחרים, גם למבוגרים. אשתדל להביא לידיעתכם את כל פרטי האירועים ואתם רק צריכים לעקוב אחר הפרסומים בעיתונים המקומיים, ובפייסבוק (ספריה ציבורית דימונה) והכי חשוב - להגיע.

והנה האירועים הכי קרובים: 1.7.12 בשעה 10:00 תהיה סדנה לנוער של הכנת חמסות, שלטים לחדר ועוד. בשעה 17:00 תהיה סדנה לגיל הרך של הכנת חיות: תרנגול, צב וכדומה. ב-5.7.12 במסגרת אירועי לילה לבן שכבר התפרסמו, תהיה גם סדנת קיפולי נייר של אלי חיון בשעה 17:00 בספריה, וגם שתי הצגות של תיאטרון המזוודה, חינם לילדים: 17:30 סמי השטוח וב-19:30

הברווזון המכוער וכביסה בכפר. בואו ותיהנו.

 שבת שלום.