כתבה: ד"ר רותי קלמן
וזה נכון גם לגביה, ככותבת. שכן רבאו-פרידמן לא רק ניחנה בכישרון ספרותי ניכר וכתיבה רהוטה ורגישה, אלא שהיא במקצועה רופאת נשים, ובנוסף, גם עוסקת בייצור יין ביקב בוטיק. כל אלה, הם רק עיסוקיה הציבוריים, וברור שכל הגיוון הזה הוא רק חלק קטן ממה שהיא, כבן-אדם. כמו כולנו, רק שאנו נוטים לפעמים לשכוח את זה, לגבי אחרים.
סיפור המסגרת של הספר הוא היעלמותם של חומרים נרקוטיים מחדר ניתוח באחד מבתי החולים. כדי לחקור את סיבת היעלמותם של החומרים הבעייתיים, מוכנסות מצלמות לחדר הניתוח, ומוכנס לתמונה יוסי, איש המוסד בגמלאות. רק בודדים יודעים על החקירה, וכל השאר, מתנהלים כרגיל.
וכך אנו מתוודעים אל האנשים שמאחורי המדים. דרך מחשבותיהם ורגשותיהם של חלק מהאנשים, דרך מחשבותיו של פרופ' זייפר, מנהל המחלקה, הסוקר את אנשיו, במבט מחודש, אחרי שהוא עצמו עובר שינויים משפחתיים ומתחיל לראות את החיים מזווית אחרת, ודרך סרטוני המצלמות, העוברים סריקה ובדיקה קפדנית של יוסי, איש המוסד לשעבר, כשגם הגנב נראה במצלמות: "פתאום קלטה עינו דמות לבושה בבגדי חדר ניתוח, כולל הכובע והמסכה, יוצאת בשפיפה מחדר השירותים. מביטה סביב לכל הכיוונים ובזריזות חתולית מגיעה לארון התרופות, פותחת, נוטלת חבילה ונעלמת באותה מהירות". (ע' 28).
מיקוד גדול יותר מהשאר, מקבלים שני מתמחים: עידו וסיגל, שמתחילים ביחד את התמחותם. עידו, ששקוע בהתמחות, ובעבודה, אינו שם לב, למתרחש מתחת לפני השטח, ואל האנשים כאנשים, ואילו סיגל – רואה הכל. ירון, מתמחה נוסף, מזמין אותם לארוחת ערב בביתו. דפנה אשתו, מתגלה כאשת חברה נעימה, והארבעה מוצאים שפה משותפת, ומעבירים ערב נעים ביותר.
בסופו של אותו ערב, מבין עידו, שעד עתה לא הבין כלום. סיפוריה של סיגל על אנשי המחלקה, וראייתה החדה, מבהירים לו, עד כמה הוא מרחף. הוא גם נחשף לסיגל עצמה, ומכאן, זוהי תחילתו של קשר אהבה מתפתל בין מקומות, אנשים, משפחה וחברים.
צוות מחלקת הנשים חי את חיי המחלקה מצד אחד, על כל הבעיות שיש בה, אזעקות החירום, הניתוחים וההחלמות, כשיש להם מטרה משותפת והם משתדלים למלא אותה לבד וביחד. מצד שני, אנו נחשפים לפן האישי-אנושי של כל אחד מאנשי הצוות על קשת הרגשות שבליבם וכמיהותיהם. אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה