כתבה: ד"ר רותי קלמן
המוטיב של כדור שלג מטאפורי ולא מטאפורי, שמתגלגל, הוא המניע את הגורל בספר משעשע וחכם זה. ארבעה אינדיאנים אורבים בדרכים עמוסות בשלג, כדי לפגוע ביושבי ארבעה קרונות רעועים של ארבע משפחות סקוטיות. הקרונות מתקדמים באיטיות בשלג הגבוה והאינדיאנים פותחים במתקפה. מיריות ההגנה של המשפחות מתחילה שרשרת של התרסקויות סלעים. לאחר שהמשפחות נמלטות לתוך העמק שבין ההרים, והאינדיאנים בעקבותיהם, נוצרת מפולת של סלעים, שחוסמת את הפתח היחיד המשמש כניסה ויציאה מהעמק. "ארבע המשפחות וארבעת האינדיאנים הביטו בתדהמה בהר המתרסק מול עיניהם. עדיין לא הבינו שהם מנותקים מן העולם הזה לעולם ועד."
בהמשך, ילמדו להסתדר יחד במקום, שייקרא לונליוויל, והם מלמדים, אחד את השני, כיצד לשרוד במשותף. ארבעת האינדיאנים נושאים לנשים את בנותיהן של המשפחות הסקוטיות וכך נוצרת מסורת מעניינת. הגברים האינדיאנים מקבלים את שם המשפחה של בנות זוגם. כל התינוקות שנולדים, מקבלים שם פרטי אינדיאני ושם משפחה סקוטי, והם יוצרים מקום מעניין שליו ואידילי, כשהספרים היחידים עימם, הם התנ"ך, וה'רפובליקה' של אפלטון.
אבל כדור השלג, שהחל במפולת, וביצירת לונליוויל, ממשיך, לא רק מטאפורית, אלא גם באמת, להתגלגל ולשנות את תמונת המצב. קולונל בשם ג'ימס טי ברוקס שהטיס מטוס סילון חשאי, נושא בתחתית מטוסו, פצצה קטלנית, חדישה ומשוכללת ביותר. אך המטוס בסכנת התרסקות בגלל מזג האוויר, ובלית ברירה הוא משחרר את הפצצה, ומצליח להנחית את המטוס בשלום.
הפצצה נופלת על לונליוויל ומוחקת אותה מהמפה. וכמו שהופיעה בפתאומיות, כך – נעלמת העיירה. כל מה שהיה בה מתאדה, והעמק הופך מישור לבן וריק. השריד היחיד שנותר בחיים הוא ילד בן עשר, 'נוצה קטנה'. שכן באותו זמן, נכנס הילד למערה קטנה סמוך לפתח החסום של העמק, בניסיון לאתר את חתולו השחור 'טייגר'. וכך הוא ניצל. הסלע החוסם של העמק, נעלם. עולם חדש נחשף לפניו, והוא מוצא חיים חדשים בעיירה פנסוויל.
התמימות והסקרנות של הילד וחכמת המקום ממנו בא, מזכירים את 'הנסיך הקטן' של אקזופרי. וכשהוא אומר שהוא בא מלמעלה (והוא מתכוון להרים) ושהחתול שלו היה חבר של עכבר, בטוחים האנשים, שהגיעו ימות המשיח "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ... וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם". (ישעיהו יא, ו). ואין ספק שהוא נוהג בם. הוא נוגע בליבם. קורא את צפונותיהם ומחלותיהם, וגורם לכולם להשתנות.
הספר כתוב בהומור. הומור, שנובע ממה שאנחנו יודעים, לעומת מה שהדמויות לא יודעות, וממצבים אבסורדיים. מזכיר לי את סגנונו של יונס יונסון השבדי ('הזקן בן המאה...' 'האנאלפביתית ...'). התמימות של הילד, מול רצינות התושבים כלפיו, המצבים האבסורדיים שהוא מצליח לצאת מהם מבלי דעת, הפוליטיקה והתככים הדתיים שהוא לא מודע להם כלל. ספר נפלא. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה