יום שישי, 28 באפריל 2017

הציור האחרון של שרה דה ווס מאת דומיניק סמית. מאנגלית: דורון דנסקי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


הספר הנפלא הזה פותח לפנינו צוהר לעולמן של נשים ציירות, בתור הזהב ההולנדי של האמנות, במאה השבע עשרה. בגילדה סנט לוק בהולנד, שבין שורותיה נמנים: רמברנדט, ורמיר, פרנס הלס, חברות לפחות עשרים וחמש נשים, שרוב יצירותיהן לא שרדו. בין הציירות היתה שרה ואן באלברחן, שזכתה להיכנס ראשונה לגילדת הארלם של סנט לוק, ב-1631. אך אף יצירה שלה לא שרדה.

דומיניק סמית מצליח ליצור עלילה שלמה סביב אמנית בדויה, בשם שרה דה ווס, שהפרטים הביוגרפים שלה, שוזרים בתוכם אמיתות ביוגרפיות של חלק מאותן נשים ציירות מאותה התקופה, ובכך מתאפשר לנו לחוות את עולמן.
שרה דה ווס, מציירת בעיקר נוף דומם. ציירים ציירו תמונות נוף, ואילו ציירות נשארו בבית וציירו נוף דומם. שרה נשואה לצייר נוף בשם ברנט, ובחלק מזמנה היא עוזרת לו, בכך שהיא מערבבת לו את הפיגמנטים לציורי הנוף שלו.

אחרי שהם מאבדים את בתם קתרין בת השבע, מפסיקה שרה לצייר. כל החורף נח מכחולה, עד שהיא רואה ילדה מתהלכת בשלג. משהו באור, בילדה היוצאת לבדה מהיער, מעורר אותה להנציח את הרגע, וכמו להחיות את זכר בתה שאבדה.
היא מציירת, כמעט בהסתר, ציור שנקרא "בקצה היער", אך בעיקר היא עסוקה בציורי טוליפים (צבעונים), שהפכו לטרנד גדול ומבוקש מאד בהולנד באותה התקופה. ברנט בעלה, מנסה באמצעות מכירת תמונות הטוליפים שלה, שיוצאות ללא חתימה וללא תאריכים, להתאושש כלכלית. אבל חובותיהם הולכים ומתגבהים.

הציור שלה "בקצה היער", אותו סיימה לצייר ב-1636, יגיע כעבור למעלה ממאתיים שנה לידיו של מרטי דה גרוט, עורך דין מצליח, אמריקאי ממוצא הולנדי, הנשוי לרייצ'ל. הציור תלוי בתוך מסגרת מעל מיטתם, ופעמים רבות הוא מוצא עצמו מביט בנערה הנשענת על עץ התרזה ומביטה במחליקים על הקרח. אבל יום אחד הוא מביט בה, כהרגלו "אותו רגע של השתהות חורפית לעולם אינו חדל לדומם את מחשבותיו. ואז הוא מבחין במשהו מוזר בשוליים החיצוניים של המסגרת. כבר שנים הוא רואה את מסמרי הברזל העתיקים מוריקים בתוך בשר העץ, חושש שמא יגרמו לחלודה... אבל עכשיו הוא אינו רואה את המסמרים..." (ע' 67). מרטי מבין, שהתמונה שלפניו היא זיוף של התמונה המקורית, שהייתה תלויה במשך דורות בבית משפחתו ובביתו.

חקירותיו של מרטי מובילות אותו אל אלי שיפלי, סטודנטית לאמנית, החוקרת בדוקטורט שלה את הנשים האמניות של תור הזהב בהולנד. למחייתה, היא משחזרת ציורים.
העלילה המותחת מקפצת בין המאות ובין המקומות, הלוך וחזור, מגבירה את המתח, ומקשרת בין שרה של המאה השבע עשרה, לאלי, מהמאה העשרים, שתי נשים שהציור הוא כל עולמן. מרתק וכתוב נפלא.



   

אין תגובות:

פרסום תגובה