יום רביעי, 5 במאי 2021

'תקתוק בקומה למטה' מאת לינווד ברקלי ; מאנגלית: מיכל כהן

כתבה: ד"ר רותי קלמן


פרופ' פול דיוויס, הוא מרצה לספרות בווסט הייבן קולג'. כשהוא בדרכו הביתה ערב אחד, הוא משוכנע כמעט בוודאות, שמכונית הוולבו סטיישן הישנה הכחולה, הנוסעת לפניו, שייכת לעמיתו וחברו, קנת הופמן, שמרצה למתמטיקה ולפיזיקה באותו הקולג'. 


אלמלא זיגזגה המכונית – הואצה והואטה חליפות, ועם פנס אחד שבור – לא היה פול מנסה לעקוב אחריה. אולם הוא חשד שקנת הופמן נמצא בבעייה, ואולי הוא זקוק לעזרה. לכן כשהוא מצליח לעצור לידו, הוא יוצא מהמכונית, כדי לשאול את הופמן, אם הכל בסדר. אבל, מסתבר ששום דבר לא בסדר. קנת מנסה לסלק את פול מהמקום, אבל פול חושד, ומתעקש לראות מה יש לקנת בתא המטען של הסטיישן. לעיניו הנדהמות של פול מתגלות שתי גופות של נשים. 


"מי אלה?" שאל פול בקול רועד. "תגיד לי מי אלה." הוא לא היה מסוגל להסתכל עליהן יותר והסב את מבטו. "מצטער לגבי זה," אמר קנת. פול הסתובב. "אתה מצטער לגבי..." הוא הספיק להבחין באת החפירה שהניף קנת כאילו היה מחבט, רק לשבריר שנייה, לפני שזה פגע בגולגולת שלו. ואז הכול השחיר."


למזלו של פול, בדיוק מגיע למקום שוטר, שעוצר להתריע על הפנס השבור ברכבו של קנת, והוא שמציל את חייו של פול. המחבט יופיע שוב בשלב מאוחר יותר בסיפור, אך האירוע הטראומטי הזה, נותן אותותיו בפול. הוא יוצא לחופשת החלמה ממנה עדיין לא חזר להרצות ולחקור. הוא חוזר ורואה שוב ושוב את קנת, שהודה ברציחות ויושב בכלא על רצח כפול. הוא רואה אותו בחלומות ובהקיץ, והוא אינו מפסיק לחשוב על הנשים שנרצחו. כשנראה גם לפול וגם לסביבה, שהוא מתחיל לאבד את אחיזתו במציאות. אשתו, שרלוט, גם מעירה את תשומת ליבו, לזיכרונות שנשמטים ממנו, ולחרדה שהולכת ומתעצמת, עד שהוא מתחיל טיפול פסיכולוגי אצל ד"ר אנה וייט.


הטיפול הפסיכולוגי בינתיים לא עוזר. בניסיונו לצאת ממצבו זה, מנסה פול לנתח את המצב. קנת היה חבר שלו. איך יכול היה שלא לראות שום סימנים מקדימים באופיו הרגוע של האיש. יצא לו אמנם שם של דון ז'ואן, למרות היותו נשוי, אך מכאן ועד לאלימות ולרצח, לא ברור לפול כיצד זה ייתכן. "מי היה קנת הופמן באמת? מרצה מכובד? אב אוהב? בעל מתהולל? רוצח סדיסט? האם אפשר להיות כל הדברים האלה בעת ובעונה אחת? ואם כן, האם היכולת לרצוח קיימת בכולנו וממתינה לשעתה להתפרץ?."


בהיותו חוקר ספרות בנשמתו, מחליט פול לנסות לבחון את העניין כמו סיפור. "הוא ייקח צעד אחד לאחור, ינסה לבחון אותו בריחוק מסוים, ואז ינתח אותו כסיפור. עם התחלה, אמצע וסוף." הוא רוצה לבחון את הדברים מההתחלה, שהרי את הסוף הדרמטי הוא כבר מכיר, הוא מתייעץ עם אנה הפסיכולוגית, באשר לרצונו לבקר את קנת בכלא, מתוך רצון לחקור את המצב מכל ההיבטים. כשאנה מתלבטת אם לתמוך ברעיון, מתוך ניסיון להבין אם זה יכול להועיל או להזיק לו, הוא עונה:  "אם אצליח להסתכל לרוע בלבן של העיניים בעולם האמיתי, אולי לא אצטרך להימלט ממנו בשנתי".


בינתיים, כדי שיכתוב את כל מחקרו ורעיונותיו, קונה לו שרלוט, אשתו, מכונת כתיבה גדולה, בסגנון של מה שהיה פעם, למרות שמדובר בתקופתנו, ובעידן המחשבים. פול מאד שמח על כלי הכתיבה הישן הזה. אבל מסתבר שמכונת הכתיבה דומה לאותו סוג, ולאותה הפירמה, ששימשה את קנת, ברגעים האחרונים של שתי הנשים שנרצחו, ושאולצו לפני מותן להדפיס מילות התנצלות וחרטה על מעשיהן.


 כאן מתחילות צרותיו לתפוח ולהתעצם, שכן נראה שלמכונת הכתיבה הישנה, יש חיים משלה. היא מתקתקת בשעת לילה מאוחרת, כשרק פול שומע, היא פולטת דפים עם משפטים הקשורים לדם ולנרצחות, ופול מרגיש שהוא הולך ומשתגע. שרלוט נותנת לו להרגיש, שכנראה הוא זה שמבצע דברים, שאינו מודע להם, בשנתו. הוא לעומת זאת מרגיש, שייתכן ומדובר במסר על-חושי מהנרצחות.


העלילה מגיעה לשיאי מתח תלולים, וקשה להניח את הספר מהידיים. חלק מהחשדות שלי אומתו לבסוף, ואילו דמויות אחרות, הפתיעו בגדול. 'תקתוק בקומה למטה' מותחן פסיכולוגי במיטבו לאוהבי הז'אנר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה