‏הצגת רשומות עם תוויות לינווד ברקלי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לינווד ברקלי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 ביולי 2021

'בפיר המעלית' מאת לינווד ברקלי ; מאנגלית: מיכל כהן

כתבה: ד"ר רותי קלמן


וואוו. עלילת הספר 'בפיר המעלית' הייתה מרתקת במיוחד ומפתיעה בסיומה. היא כללה רצף של תאונות/חבלות מסתוריות במעליות, שהתרחשו בזו אחר זו בעיר ניו יורק. היא כללה גופה קטועת איברים בפארק, התפוצצות של מונית, וידיעות על אירועים חריגים גם במקומות אחרים בארה"ב. כשבלשי המשטרה, דלגאדו ובורק, מגלים שהנרצח בפארק היה טכנאי מעליות, וכשמומחי המעליות מגלים שהותקנו מצלמות מעל המעליות שהתרסקו, מתחילה לחלחל ההבנה, שמדובר בכוונת מתכוון, ולא בתאונות מקריות של המעליות.


האם מדובר בהרמת ראש של הארגון הקיצוני הימני והאקטיביסטי "פלייאוברז" שחבריו מאמינים, שהאמריקאים האמיתיים הם האנשים הפשוטים, ושמעליהם חולשים ומתייהרים אנשי האליטות של ערי החוף בארה"ב, שמביטים מלמעלה על כל יתר האנשים? 


ראש העיר, גופי ביטחון פנים, בלשי משטרה ואפילו סוכן של בטחון המולדת מנסים להתמודד עם הלא־נודע, שמאיים על העיר הגדולה ניו־יורק. במקביל, מנסה גם התקשורת להבין מה קורה, ובמיוחד ברברה מתיסון, עיתונאית של העיתון 'מנהטן טודיי', ש"יושבת על הזנב" של ראש העיר, ריצ'רד וילסון האדלי, ומתריעה בפני קוראי העיתון, על כל שחיתות שהיא מבחינה בה מצד הרשויות, ומצד האדלי במיוחד.


ראש העיר האדלי מתלבט. האם להורות על סגירת כל המעליות של ניו יורק, העיר הבנוייה אנכית? שהרי משמעות עצירת המעליות, פירושה עצירת חיי העיר הגדולה הזו. אנשים לא יוכלו לעלות ברגל לביתם, עשרות קומות. לא יוכלו להגיע לעבודותיהם במשרדים שברבי הקומות. מדובר בשיתוק כללי. מצד שני, האם הוא יכול להסתכן ולומר לאנשים להמשיך בשיגרה, כשהאחריות לחייהם מוטלת עליו? האם הוא יכול להצהיר בפומבי, במסיבת עיתונאים, שהמעליות בטוחות? כשהוא אינו יודע אם כך הדבר. "כינסתי את מסיבת העיתונאים הזאת כדי ליידע את הציבור שאנחנו חוקרים את כל התקריות האלה בקפידה רבה, ומבקשים שכל מי שרואה משהו חשוד, אפילו קצת שיעדכן בבקשה..." הוא אומר להם, אבל כשהוא מנסה להתעלם משאלתה של ברברה, היא מתעקשת. "שאלתי שאלה שלא נענתה," אמרה ברברה בקול חזק שגבר על דבריו של ראש העיר. האדלי, שנראה נרגז בבירור, הביט בברברה ושאל, "מה הייתה השאלה?" ברברה השתהתה מעט כדי להירגע, ואז אמרה בהגייה ברורה ומורגשת, "האם המעליות בניו יורק בטוחות לשימוש – כן או לא?" ראש העיר נראה קודר. החדר כולו כמו עצר את נשימתו. "אני לא יודע," אמר לבסוף."


לצד ניסיונות ההתמודדות עם האסונות התכופים ומערכת היחסים הבעייתית בין האדלי לברברה, באים לידי ביטוי גם הקשר המורכב מאד בין ראש העיר לבנו, ובין העיתונאית לבתה. בני־האדם מורכבים מאין־ספור רגשות אהבה, שנאה, קנאה ורצון לנקמה, ואלה מהווים חלק אינטגרלי ביותר בהנעת הפעולות שנעשות על ידיהם, ובאות לידי ביטוי בעלילה המרתקת שלפנינו. 


יש גם דרמה אחת חבויה, נוספת, שנראית לא קשורה, ואינה מובנת לקורא בטקסט הכללי, אבל תתבהר בהמשך. היא מתארת נקודת מבט של ילד שרואה איך אימו האהובה, קרובתו היחידה, הולכת וגוועת למולו. מתקשה לתפקד. ויש מי שאשם במצבה.


בין החרדות, החקירות והכאוס שמשתלט, מתגלים גם צדדים יפים ולא ידועים של ראש העיר. יש גילוי לב מפתיע ומקרב לבבות של ברברה לבתה ארלה, ויש פעולות הירואיות שמשנות את המצב. 


דרמה מותחת וכובשת, שגם גדול סופרי המתח, סטיבן קינג, כתב עליה "כדאי לכם לקרוא את 'בפיר המעלית' מאת לינווד ברקלי בהקדם האפשרי. זהו ספר מתח מעולה". 



 

יום רביעי, 5 במאי 2021

'תקתוק בקומה למטה' מאת לינווד ברקלי ; מאנגלית: מיכל כהן

כתבה: ד"ר רותי קלמן


פרופ' פול דיוויס, הוא מרצה לספרות בווסט הייבן קולג'. כשהוא בדרכו הביתה ערב אחד, הוא משוכנע כמעט בוודאות, שמכונית הוולבו סטיישן הישנה הכחולה, הנוסעת לפניו, שייכת לעמיתו וחברו, קנת הופמן, שמרצה למתמטיקה ולפיזיקה באותו הקולג'. 


אלמלא זיגזגה המכונית – הואצה והואטה חליפות, ועם פנס אחד שבור – לא היה פול מנסה לעקוב אחריה. אולם הוא חשד שקנת הופמן נמצא בבעייה, ואולי הוא זקוק לעזרה. לכן כשהוא מצליח לעצור לידו, הוא יוצא מהמכונית, כדי לשאול את הופמן, אם הכל בסדר. אבל, מסתבר ששום דבר לא בסדר. קנת מנסה לסלק את פול מהמקום, אבל פול חושד, ומתעקש לראות מה יש לקנת בתא המטען של הסטיישן. לעיניו הנדהמות של פול מתגלות שתי גופות של נשים. 


"מי אלה?" שאל פול בקול רועד. "תגיד לי מי אלה." הוא לא היה מסוגל להסתכל עליהן יותר והסב את מבטו. "מצטער לגבי זה," אמר קנת. פול הסתובב. "אתה מצטער לגבי..." הוא הספיק להבחין באת החפירה שהניף קנת כאילו היה מחבט, רק לשבריר שנייה, לפני שזה פגע בגולגולת שלו. ואז הכול השחיר."


למזלו של פול, בדיוק מגיע למקום שוטר, שעוצר להתריע על הפנס השבור ברכבו של קנת, והוא שמציל את חייו של פול. המחבט יופיע שוב בשלב מאוחר יותר בסיפור, אך האירוע הטראומטי הזה, נותן אותותיו בפול. הוא יוצא לחופשת החלמה ממנה עדיין לא חזר להרצות ולחקור. הוא חוזר ורואה שוב ושוב את קנת, שהודה ברציחות ויושב בכלא על רצח כפול. הוא רואה אותו בחלומות ובהקיץ, והוא אינו מפסיק לחשוב על הנשים שנרצחו. כשנראה גם לפול וגם לסביבה, שהוא מתחיל לאבד את אחיזתו במציאות. אשתו, שרלוט, גם מעירה את תשומת ליבו, לזיכרונות שנשמטים ממנו, ולחרדה שהולכת ומתעצמת, עד שהוא מתחיל טיפול פסיכולוגי אצל ד"ר אנה וייט.


הטיפול הפסיכולוגי בינתיים לא עוזר. בניסיונו לצאת ממצבו זה, מנסה פול לנתח את המצב. קנת היה חבר שלו. איך יכול היה שלא לראות שום סימנים מקדימים באופיו הרגוע של האיש. יצא לו אמנם שם של דון ז'ואן, למרות היותו נשוי, אך מכאן ועד לאלימות ולרצח, לא ברור לפול כיצד זה ייתכן. "מי היה קנת הופמן באמת? מרצה מכובד? אב אוהב? בעל מתהולל? רוצח סדיסט? האם אפשר להיות כל הדברים האלה בעת ובעונה אחת? ואם כן, האם היכולת לרצוח קיימת בכולנו וממתינה לשעתה להתפרץ?."


בהיותו חוקר ספרות בנשמתו, מחליט פול לנסות לבחון את העניין כמו סיפור. "הוא ייקח צעד אחד לאחור, ינסה לבחון אותו בריחוק מסוים, ואז ינתח אותו כסיפור. עם התחלה, אמצע וסוף." הוא רוצה לבחון את הדברים מההתחלה, שהרי את הסוף הדרמטי הוא כבר מכיר, הוא מתייעץ עם אנה הפסיכולוגית, באשר לרצונו לבקר את קנת בכלא, מתוך רצון לחקור את המצב מכל ההיבטים. כשאנה מתלבטת אם לתמוך ברעיון, מתוך ניסיון להבין אם זה יכול להועיל או להזיק לו, הוא עונה:  "אם אצליח להסתכל לרוע בלבן של העיניים בעולם האמיתי, אולי לא אצטרך להימלט ממנו בשנתי".


בינתיים, כדי שיכתוב את כל מחקרו ורעיונותיו, קונה לו שרלוט, אשתו, מכונת כתיבה גדולה, בסגנון של מה שהיה פעם, למרות שמדובר בתקופתנו, ובעידן המחשבים. פול מאד שמח על כלי הכתיבה הישן הזה. אבל מסתבר שמכונת הכתיבה דומה לאותו סוג, ולאותה הפירמה, ששימשה את קנת, ברגעים האחרונים של שתי הנשים שנרצחו, ושאולצו לפני מותן להדפיס מילות התנצלות וחרטה על מעשיהן.


 כאן מתחילות צרותיו לתפוח ולהתעצם, שכן נראה שלמכונת הכתיבה הישנה, יש חיים משלה. היא מתקתקת בשעת לילה מאוחרת, כשרק פול שומע, היא פולטת דפים עם משפטים הקשורים לדם ולנרצחות, ופול מרגיש שהוא הולך ומשתגע. שרלוט נותנת לו להרגיש, שכנראה הוא זה שמבצע דברים, שאינו מודע להם, בשנתו. הוא לעומת זאת מרגיש, שייתכן ומדובר במסר על-חושי מהנרצחות.


העלילה מגיעה לשיאי מתח תלולים, וקשה להניח את הספר מהידיים. חלק מהחשדות שלי אומתו לבסוף, ואילו דמויות אחרות, הפתיעו בגדול. 'תקתוק בקומה למטה' מותחן פסיכולוגי במיטבו לאוהבי הז'אנר.