כתבה: ד"ר רותי קלמן
קריסטין הרמל הנפלאה כתבה עוד ספר נהדר ועוצר־נשימה בשם 'סודות בית השמפניה'. בניגוד לקונוטציה הזוהרת המתלווה לשמפניה, אנו נחשפים בספר זה, לתפקיד ההירואי ומלא הסכנות, שמילאו כורמי שמפאן שבצרפת, ואנשי ריימס, ברזיסטאנס, בתנועת ההתנגדות לשליטה הנאצית בצרפת במלחמת העולם השנייה, ובתפקיד החשוב שמילאו בהדיפת השלטון הנאצי ונפילתו. הם עמדו בגבורה במכשלות חוזרות ונשנות, בהפגזות שהרסו את הכרמים, בשתילים שנעקרו מן האדמה בהתפוצצויות, ובגפנים שהושמדו בגז רעיל.
"בכל פעם שאני לוגמת כוס שמפניה" כותבת הרמל "אני יודעת שהקסם האצור בבועות אינו רק טריק של התססה ופחמן דו-חמצני; הוא עדות לדם, יזע ודמעות של דור אחר דור של ייננים. הוא שיר הלל לנחישותה של רוח האדם... ותושבת המקום סטפני ונט... מסכמת להפליא את עמדתם של בני שמפאן. "כבשו אותנו, אבל לא שברו אותנו"
כרגיל אצל הרמל, הפרקים פורשים לפנינו, לסירוגין, שני סיפורי חיים מזמנים שונים, שהולכים ומתאחדים לבסוף. במרכז הסיפור המתרחש בשנות מלחמת העולם השנייה בצרפת, עומדת אינס תירי, נערה צעירה, נשואה טרייה למישל שובו, בעל בית שמפניה בשם "שובו", אותו ירש מאבותיו. האחוזה שבה הוא מתגורר יושבת על סידרת מערות גיר ארוכה מאד ומסועפת, שהכילה את בקבוקי השמפניה שיוצרו מהכרמים שברשות המשפחה.
כשהמלחמה מתדפקת על שערי צרפת, וגרמנים מתחילים להסתובב כבתוך שלהם, נמצאים באחוזה מישל ואינס, ותיאו לורן, היינן הראשי, ואשתו סלין, שהיא חצי יהודייה. הגרמנים שבים ומגיחים ותובעים את החלק הארי מכמות השמפניה שבמרתפים. חלק גדול מהעובדים נלקח, והאוכל הולך ומתדלדל. הדאגה של מישל אינה רק הייצור שצריך להימשך על אף הקשיים, אלא שהוא חושש לגילוייה של סלין, ולגורלם של הצרפתים בכלל.
מישל מתחיל להסתיר כלי נשק בחביות, ולהעבירם לתנועת ההתנגדות הצרפתית, כשבינתיים קשר של אהבה נרקם בינו לבין סלין, אשתו של תיאו. ככל שהוא מתרחק מאינס, היא מרגישה בודדה יותר ויותר. אין היא מוצלחת בעבודה במרתפי היין, אין מעריכים מספיק את דעותיה, ומישל מעדיף את חברתם של תיאו וסלין, על חברתה.
בבדידותה היא מתחילה לברוח מפעם לפעם מביתה לריימס הסמוכה, לחברתה אדית. אדית ואדואר בעלה, הם בעליה של בראסרי מולן. ולמרות שבאותם ימים המקום שורץ גרמנים, מתברר לאינס, שחברתה ובעלה, אינם משתפי פעולה, אלא מאזינים לשיחותיהם של הגרמנים, שבטוב ליבם ביין, פותחים את פיהם ומגלים סודות חשובים, אותם מעבירים אדית ואדואר לידי הרזיסטאנס.
הסיפור השני מתרחש בימינו. ליב, אוליביה, איבדה את אביה בגיל צעיר. נישואיה לאריק כשלו והיא מתגרשת. ברגע של שבר נפשי, מופיעה סבתה אדית, בת התשעים ותשע, ולוקחת אותה איתה לצרפת. לפריז, לחבל שמפאן ולריימס, מקומות שליב מעולם לא שמעה עליהם קודם מפי סבתה. ברור לליב, שסבתה מכירה היטב את הסביבה, ושהיא מנסה לספר לה משהו על העבר, אך אין היא מצליחה לעשות זאת.
ליב נחשפת למשפחה של עורכי דין שהסבתא בקשר עסקי איתם כבר שבעים וחמש שנה. צעיר המשפחה, ז'וליאן, יעזור לה להבין את נפתולי ליבה של סבתה, ויפתח את ליבה מחדש, במקום שבו היא תגלה את הקשר שלה להיסטוריה המקומית ולתפקידה בהמשך.
הרמל כותבת בסופו של הסיפור. "הסיפורים של משפחות שובו, לורן ותיירי אמנם בדויים, אבל הם מבוססים על מציאות חייהם של אינספור תושבי חבל שמפאן שהיה להם האומץ לסכן את חייהם ולהתייצב נגד אי־צדק." ועוד היא מספרת "הסיפור... על יצרני יין שהשתמשו בבקבוקים מלוכלכים, בפקקים פגומים וביין נחות במשלוחים שנועדו לגרמנים הוא אמיתי לגמרי – אבל הפעילות בחבל הייתה רחבה בהרבה.
צרפת במלחמת העולם השנייה, אהבה וסודות משפחתיים יתגלו לאט לאט ויירתקו את הקורא לספר "סודות בבית השמפניה". קריסטין הרמל. הוצאת הכורסא, 2020.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה